ת"פ 1133/07

תקציר

הנאשם הואשם במספר עבירות, בהן חבלה מכוונת בנסיבות מחמירות, פריצה לבית מגורים בנסיבות מחמירות, חבלה מכוונת ברכב והחזקת סכין שלא כדין. כתב האישום נגע לאירוע בו נדקר הקורבן, רועי דמארי, בביתו וצמיגי רכבו נוקבו. בין הנאשם לדמארי היה סכסוך קודם משום שהנאשם חשד שדמארי מנהל רומן עם אשתו. הנושא המרכזי היה זיהוי העבריין, שכן עדותו של דמארי הייתה סותרת ולא אמינה. טענת התביעה נשענה על דבריו של דמארי ועל ראיות נסיבתיות, לרבות ראיות DNA שהציבו את הנאשם בזירה. הנאשם טען לאליבי והציג הסברים חלופיים לראיות הדנ"א, וטען כי ייתכן שכתמי הדם מקורם באינטראקציות קודמות של דמארי עמו, בהן ייתכן שדמארי נחתך בעת תיקון רכב. השופט בחן ביסודיות את חומר הראיות ומצא כי התביעה לא הצליחה להוכיח את זיהויו של דמארי את הנאשם כמבצע העבירה מעבר לספק סביר. עם זאת, השופט הגיע למסקנה כי מכלול הראיות הנסיבתיות, לרבות המניע, התנהלות הנאשם וראיות ה-DNA, הובילו למסקנה הבלתי נמנעת כי הנאשם ביצע את העבירות. כמו כן, השופט דחה את טענות הנאשם בדבר כשלים חקירתיים ופגמים בשרשרת ראיות הדנ"א, וקבע כי הם חסרי משמעות ואינם פוגעים בהגנה. בסופו של דבר הורשע הנאשם בחבלה מכוונת בנסיבות מחמירות, פריצה בנסיבות מחמירות והחזקת סכין שלא כדין, אך זוכה מחבלה מכוונת ברכב. פסק הדין פירט את הראיות הנסיבתיות המשכנעות ואת סטנדרט הספק הסביר, והדגיש את חשיבותה של חקירה יסודית ועדות מהימנה של עדי ראייה בתיקים פליליים.