עמ"ת 52551-02-23

תקציר

השופט עמית כהן פסק לטובת הערעור על הארכת מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. כהן טען כי המלצות תסקיר המבחן אינן מתיישבות עם עובדות המקרה ואין לאמץ אותן כבסיס לפסיקה. הוא הדגיש כי לבית המשפט יש עצמאות להפעיל את שיקול דעתו בעניינים כאלה. זאת ועוד, כהן קבע כי ההליך הטיפולי המתואר בדו"ח אינו עומד בקריטריונים לבחינת חלופת מעצר. דהיינו, המשיב לא יזם הליך טיפולי טרם מעצרו, פוטנציאל ההצלחה לא היה גבוה נוכח ניסיון כושל קודם, והסכנה שנשקפה מהמשיב הייתה משמעותית. עבירות אלימות במשפחה ידועות לעיתים קרובות כאימפולסיביות ובלתי צפויות, מה שהופך את הסכנה למתלוננת לגדולה מכדי להתעלם ממנה. בנוסף, עברו הפלילי של המשיב, לרבות הרשעה שהורשע לאחרונה בעבירות אלימות כלפי אותה מתלוננת, הצדיק עוד יותר את הצורך במעצר. השופט דחה את הטענות בהתבסס על עמדת המתלונן התומכת במשיב ועל כל הציפיות שהציב בא כוח המערער בפני בית משפט השלום. נוכח הסיכון הגבוה הכרוך בכך והצורך להגן על המתלוננת, הגיע כהן למסקנה כי אין חלופה ראויה למעצרו של המשיב עד תום המשפט.