רע"א 7673/23

תקציר

פסק הדין מדגיש היפוך של החלטה קודמת של בית המשפט, שנחשבה נוקשה מדי בדרישת ההוכחה מהמבוטח, וכתוצאה מכך נשללה ממנו דמי שיפוי המגיעים על פי פוליסת ביטוח. בית משפט קמא טעה וביסס את החלטתו על היעדר ראיות מתיקון בעת הערכת תביעות נזק בין שתי חוות דעת מומחים, מה שהוביל לפער ראייתי המיוחס למבוטח. חשוב לציין כי המבוטח אכן הציג מקרה נזק תקף לכאורה באמצעות הערכת מומחה שני, אשר היה דומה לדו"ח המומחה הראשון שהוזמן על ידי המבטח. חוות דעת מומחים אלה, אף שהיו שונות זו מזו ב-13,000 ₪, הכירו בהתרחשות הנזק, אך בית משפט קמא טעה בדרישה להוכחת סטנדרט גבוה יותר – דרישה לתיקון שהביא לחלל שהעניש את המבוטח באופן בלתי הוגן. בהחלטת הערעור מובהר כי אף שהמבוטח נשא באחריות לחלק מהמחדלים הראייתיים, אין בהם כדי להצדיק דחייה מלאה של התביעה. פסק הדין מתקן אפוא את טעותו של בית משפט קמא בכך שהוא קובע את השיפוי על סך 23,000 ₪, מכיר בגבול התחתון של הנזק לפי המומחה הראשון, ומחזיר על כנו את פסק דינו של בית משפט השלום. למרות זכייתה בערעור, התנהלותה של המבוטחת בהתעקשותה השגויה על תביעות מעבר לסכומים הראויים גרמה לכך שלא פוצתה בהוצאות משפט.