ע"א 26870-03-11

תקציר

בית המשפט המחוזי בירושלים דחה ערעור בעניין סכסוך על דיירות מוגנת. המערער, שלאביו הייתה זכות דיירות מוגנת בדירה, טען כי הוא זכאי לרשת את אביו כדייר מוגן לאחר מותו של האחרון. בית משפט קמא מצא כי האב נטש את הדירה ועל כן המערער לא מילא את הדרישה החוקית להתגורר עם האב בדירה במשך שישה חודשים לפני מותו כדי לרשת את הדיירות המוגנת. המערער טען כי מעבר אביו לבית אבות אינו מהווה נטישה, אך בית המשפט המחוזי חלק עליו וקבע כי עזיבתו של האב את הדירה היא לצמיתות. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי ויתור המשיבים על עילות הפינוי מחמת הנטישה אינו מהווה ויתור על הדרישות החוקיות לירושת הדיירות המוגנת, וכי ממילא המערערת לא הביאה ראיות מספיקות לוויתור כזה. השופט אריה רומנוב חלק על כך, וטען כי אין לראות בדייר מוגן שנאלץ לעזוב את הנכס המושכר מטעמי בריאות, כמי שנטש אותו, וכי אביו של המערער לא נטש את הדירה. עוד קבע השופט רומנוב כי המערערת מילאה אחר הדרישות לרשת דיירות מוגנת, ועל כן יש לקבל את הערעור. השופטת גילה כנפי-שטייניץ צירפה את חוות דעתה להחלטת הרוב.