ע"א 4162/02

תקציר

בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב ערערה המערערת על דחיית תביעתה שכנגד על סך 2,500,000 ₪ כנגד המשיבים בגין אי מילוי התחייבויותיהם החוזיות ביחס לשני פרויקטים למגורים. הערכאה הנמוכה יותר דחתה תחילה את התביעה שכנגד, והגיעה למסקנה כי הקשר החוזי הסתיים בהסכמה הדדית עקב מסמך סיום, וכל החובות הועברו לחברות אחרות. בנוסף, בית המשפט מצא כי כל הנזקים כבר פוצו בבוררות הקודמת עם ארליך, שהשלימה את הפרויקטים. המערערת טענה כי מסמך הפיטורים אינו פוטר את המשיבים מתשלום פיצויים מוסכמים בגין איחורים, ועמדה על זכאות לפיצויים למרות שהתקשתה לגבות את פסק הבוררות מארליך. ערכאת הערעור הסכימה עם המערערת כי ביטול חוזה מחמת הפרה אינו שולל את הזכות לפיצוי מוסכם בגין עיכובים, שאינה תלויה בהוכחת נזק ממשי. עם זאת, בית המשפט קבע כי תקופת הפיצוי צריכה לכסות רק עיכובים עד שניתן היה להשלים את הפרויקטים באופן סביר, תוך התחשבות בפעולות סבירות של המערערת ובעיכובים בלתי צפויים מצד ארליך. התיק הועבר לבית המשפט המחוזי לצורך חישוב הפיצוי המוסכם. בית המשפט אישר את דחיית התביעות בגין פערי הוצאות נוספים מחוסר ראיות ודחה את בקשת המערערת להציג ראיות חדשות, בקובעו כי הן אינן רלוונטיות. עוד הבהירה ערכאת הערעור כי טענת המערערת היא תביעה שכנגד ולא הצהרת קיזוז, המשחררת אותה מכללים נוקשים יותר הנוגעים לקיזוזים. בסופו של דבר, הערעור התקבל באופן חלקי, מה שהוביל לקביעת פיצויים, והמשיבים חויבו בתשלום שכר טרחת עורך דין.