דנ"א 7794/98
פסק-דין עליון
תקציר
הכרעת הדין בתיק זה סובבת סביב אירוע טרגי בו הייתה מעורבת ילדה בת חמש, רביד משה, שסבלה מנזק מוחי חמור וקבוע בעקבות טיפול שיניים. בית המשפט בחן האם הרופא, ד"ר קליפורד, התרשל בכך שהשתמש במזרק שאינו שואב לצורך מתן הרדמה מקומית, שנכנסה בשוגג לעורק והובילה לסיבוכים. למרות שהיה נהוג באותה תקופה, השימוש במזרקים שאינם שואבים היה שנוי במחלוקת מכיוון שהם לא אפשרו שאיפה לבדוק חדירה עורקית. השופטת ביניש, בדעת מיעוט, טענה תחילה כי הרופא התרשל, והציעה כי היה מקום לנקוט אמצעי זהירות סבירים כגון שימוש במזרק ואקום כדי למנוע סיכונים ידועים הכרוכים במזרקים שאינם שואבים. היא האמינה שנזק מתון לאיברים רגישים גרם אפילו לתוצאות חמורות להיות צפויות. השופט אור והרוב, ובהם הנשיא א' ברק והשופט י' טירקל, תמכו בדעה זו, והדגישו כי למרות הנוהג המקובל, היה על הרופא לצפות את הפוטנציאל לנזק חמור משום שיש דרכים פשוטות יותר למנוע זאת. בפסק הדין הודגש כי הנזק שנגרם אינו רחוק מדי בהתחשב בהליך הצפוי ובסיכון הכרוך בכך. החלטת בית המשפט להטיל את האחריות על הרופא, למרות מורכבות הציפיות הרפואיות והנזק החמור הבלתי צפוי, משקפת את האיזון בין הפרקטיקה המקובלת לבין אמצעי זהירות סבירים. ההחלטה קוראת לחקיקה מקיפה יותר שתנחה מקרי רשלנות רפואית, תוך הדגשת חשיבות ההקפדה על הוראות היצרן והתפתחות הפרקטיקות הרפואיות. בסופו של דבר, התיק הועבר לערכאה נמוכה יותר כדי לקבוע אחריות ופיצוי, תוך הכרה בשנים שהושקעו בהתדיינות בסוגיות המורכבות שהוצגו.
חקיקה מקושרת
דנ"א 7794/98 רביד משה נ' דניס קליפורד, עליון (19.5.2003)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.