רע"א 7715/13

תקציר

פסק הדין מתמקד בקביעת הקשר הסיבתי המשפטי בין מחלתו החוקתית של חייל לבין שירותו הצבאי, ובפרט בנוגע לפרוטוקולי אבטחת המידע המלחיצים שבהם נתקל. סיבתיות משפטית זו אינה סובבת סביב קשר ישיר ומדעי אלא סביב מדיניות שיפוטית, המונחית על ידי פסיקות קודמות כמו פרשת אבין, שקבעה את נטל ההוכחה על המבקש להראות כי המחלה נבעה מהשירות הצבאי. פסק הדין שם דגש על פרשנות נדיבה של דיני הנכות לטובת חיילים המגויסים לשירות חובה. היסוד הסובייקטיבי (תגובתו האישית של הפרט) והאלמנט האובייקטיבי (גורמים צבאיים-ספציפיים) חייבים שניהם להיות נוכחים כדי לבסס קשר זה. עניינה של המבקשת עסק בתנאים מחמירים ומעוררי לחץ בנוגע לאבטחת מידע במהלך אימונים צבאיים, הקושרים תנאים אלה ישירות למחלתה. למרות זאת, דעת הרוב קבעה כי המקרה אינו מצדיק מתן רשות ערעור, שכן הוא אינו מציב שאלה משפטית חדשה ועולה בקנה אחד עם פסיקות קודמות כמו אבין, תוך הדגשת הצורך ב"מציאות" צבאית מובחנת כדי לבסס סיבתיות. השופט הנדל חלק על כך, וטען כי יש לחזק את טענות המבקש על בסיס המסגרת המשפטית שנקבעה במקרים קודמים. בסופו של דבר, הבקשה נדחתה, תוך שמירה על החלטת בית משפט קמא, תוך הדגשת המתח בין פרשנות נדיבה לחיילים לבין הדרישה לסיבתיות צבאית ברורה.