בש"פ 6241/13

תקציר

הערעור מתייחס להחלטת בית המשפט המחוזי בלוד לשחרר את המשיב, המואשם בעבירות ביטחון, לצורת מעצר חלופית, למרות המלצה שלילית של שירות המבחן. בית המשפט המחוזי החליט כי ניתן לשחרר את המשיב למשמורת בני משפחתו, בתנאים מחמירים, לרבות פיקוח אלקטרוני, תוך הכרה בכך שהוא מהווה סכנה ונשקפת לו סכנת בריחה. המדינה ערערה על ההחלטה וטענה כי בית משפט קמא לא התייחס כראוי לסכנה הנשקפת מהמשיב, למשקל הראיות נגדו ולסיכוי להימלט. פעולותיו של המשיב, כפי שתוארו בכתב האישום, כללו נסיעה לסוריה כדי להצטרף למורדים הנלחמים במשטר אסד, פגישה עם פעיל ג'יהאדיסטי מוכר וקיום קשרים עם סוכן זר. המדינה טענה כי חוסר מעורבותה של המשפחה בחיי המשיב בשנים שקדמו לביצוע העבירה הופך אותם לבלתי מתאימים כאפוטרופוסים. השופטת הסכימה עם טענות המדינה, וקיבלה את העובדה שהמשיב היווה סכנה והיה לו סיכון בריחה. עוד קבע השופט כי קיימות ראיות חזקות לאשמתו של המשיב, וציין כי די בעובדות כתב האישום כדי לבסס את העבירות בהן הואשם, ובהן יצירת קשר עם סוכן זר ונסיעה בלתי חוקית לסוריה. השופט הדגיש כי לא ניתן למתן את מסוכנותו של המשיב באמצעות צורת מעצר חלופית, נוכח הנסיבות וחוסר הבהירות לגבי מידת מסוכנותו. לפיכך, הערעור התקבל, והמשיב יישאר במעצר עד תום ההליכים. עם זאת, השופט ציין כי אם הדיונים יתארכו, או יתגלה מידע חדש, יוכל המשיב להגיש בקשה חדשה לשחרור לצורת מעצר חלופית. החלטת בית המשפט המחוזי בלוד בוטלה אפוא, והמשיב יישאר במעצר.