בש"פ 4410/17

תקציר

המערער במקרה זה מערער על חוקיות מעצרו ביחס לכתב אישום שהוגש נגדו. טענתו העיקרית של המערער היא כי הוא מוחזק שלא כדין במעצר זמני משום שאין בסיס ראייתי, המכונה גם "ניצוץ ראייתי", המצדיק את מעצרו. המשיב טוען, לעומת זאת, כי המערער מצוי במעצר ביניים, המוצדק על יסוד קיומו של ניצוץ ראייתי. בית המשפט מצדד במשיב וקובע כי אכן קיים ניצוץ ראייתי המצדיק את מעצרו של המערער, וכי אין להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי להותירו במעצר. בית המשפט מכיר בכך שמעצרו של המערער ללא גישה מלאה לחומרי חקירה אינו סביר, אך אינו מצדיק את שחרורו, בהתחשב במורכבות התיק והיקפו, בראיות הדיגיטליות הכרוכות בו ובחומרת האישומים נגדו. ישנם 91 כתבי אישום המתפרשים על פני 163 עמודים, הנוגעים לעבירות חמורות רבות נגד עשרות עובדי ציבור. עוד מציין בית המשפט כי השיהוי הנוכחי בהעברת חומרי החקירה אינו נדיר במקרים מורכבים מעין אלה ואינו מצדיק את שחרורו של המערער, במיוחד נוכח חזקת ההגינות המוקנית למשיב. לבסוף, בית המשפט קובע כי אין צורך להפוך את סדר הדיון כדי לדון בחלופות שחרור בטרם נשקלת ראיה לכאורה, בשל חומרת העבירות והתשתית הראייתית המשפטית הקיימת הקושרת את המערער אליהן. משכך, הערעור לשחרור המערער נדחה, וצו המעצר הקיים מתקיים.