ע"פ 51412-10-12

תקציר

עניינו בהרשעתו של המערער בשורה של סעיפים של התנהגות אלימה ומאיימת כלפי בת זוגו. האירועים שהובילו להגשת כתב האישום התרחשו בתקופה קצרה בשנת 2008, בעיקר בין ספטמבר לנובמבר של אותה שנה. באירוע הראשון תקף המערער את בת זוגו בביתם באילת בכך שהפיל אותה, התיישב עליה וסטר לה. באירוע השני, המכונה "אירוע בית הקברות", הסיע המערער את המתלוננת לבית עלמין, איים להרוג אותה, סטר לה ומשך בשערה. כתוצאה מהתקיפה נגרמו חבלות בפניו ובידיו של המתלונן. היו גם מקרים בהם איים המערער על המתלוננת במקום עבודתה. בנוסף, הורשע המערער בכך שאיים על חברה של המתלוננת שלימים הפך לבן זוגה. המערער טען כי פסק דינו של בית משפט קמא לא היה מאוזן בהערכתו את העדויות והתעלם מראיות מסוימות. עוד טען כי קביעת בית המשפט כי המתלוננת היא בת זוגו אינה מוצדקת. באשר לעונש טען המערער כי יש להתחשב בשיקומו ובהחלמתו משימוש בסמים, ועונש מאסר עלול לעכב את התקדמותו. עם זאת, ערכאת הערעור לא מצאה טעם בטענות המערער. בית המשפט אישר את בחינתו המדוקדקת של בית משפט קמא את העדויות ואת החלטתו להאמין לגרסת המתלוננת לאירועים. ערכאת הערעור הסכימה כי המתלוננת אכן עונה להגדרה של "בן זוג", למרות טענות המערער להיפך. צוין כי בני הזוג קיימו יחסי אישות וחיו יחד, גם אם לא באופן קבוע. בית המשפט דחה גם את טענות המערער ביחס לאירועים ספציפיים, וקבע כי מסקנותיו של בית משפט קמא מבוססות היטב. באשר לעונש, הכירה ערכאת הערעור בחומרת מעשיו של המערער, שכללו שורה של עבירות אלימות ואיומים כלפי בת זוגו. בעוד שהמערער עבר מהפך חיובי ובעל עבר פלילי ישן, סבר בית המשפט כי עונשו של בית משפט קמא, שכלל עונש מאסר, הולם בהתחשב בנסיבות. ערכאת הערעור הדגישה את חומרתה המיוחדת של אלימות במשפחה ואת הצורך להגן על הקורבנות. בהתחשב בכך שהמערער לא גילה חרטה של ממש והיה בעל עבר פלילי קודם, הערעור נדחה, ופסק דינו וגזר דינו של בית משפט קמא אושרו.