סע"ש 48608-02-21

תקציר

התובע, עובד, תבע את הנתבע, מעסיקו לשעבר, לפיצויי פיטורים והטבות עבודה אחרות לאחר פיטוריו. נקודת המחלוקת העיקרית הייתה תקופת העסקתה של התובעת, כאשר התובעת טענה להעסקה רצופה משנת 2013 עד שנת 2018 והנתבעת טענה כי ההעסקה הסתיימה בשנת 2012. בית המשפט קבע כי התובע לא הביא ראיות מספיקות להוכחת גרסתו לאירועים. לפיכך, נקבע כי העסקתו אצל הנתבעת הסתיימה בשנת 2012, והוא לא היה זכאי לפיצויי פיטורים בגין תקופה זו. עם זאת, בתקופה שבין 2016 ל-2018 פסק בית המשפט לטובת התובע ופסק לו פיצויי פיטורים על פי חישוביו. כמו כן נפסקו לתובע תשלומים נוספים, לרבות פיצוי בגין היעדר הודעה מוקדמת לפיטורים, אי קיום שימוע ואי הודעה לעובד על תנאי העסקתו. סכומים אלה, בסך כולל של 29,385 שקל, יישאו ריבית סטטוטורית והפרשי הצמדה החל מינואר 2019 ועד לתשלום. התובע ביקש גם להטיל על הנתבע אחריות אישית לחובות החברה, אך בית המשפט דחה טענה זו ולא מצא כל הצדקה להרמת מסך התאגיד. שני הצדדים הצליחו חלקית בטענותיהם; עם זאת, חויב הנתבע לשאת בהוצאות התובע ובשכר טרחת עורך דין, בסך 5,000 ₪. לנתבע ניתנו 30 יום לביצוע תשלומים אלה, ולאחר מכן הם יצטברו בריבית. על פסק הדין ניתן לערער בתוך 30 יום בבית הדין הארצי לעבודה.