תלה"מ 14518-06-20

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לארבעה סכסוכים כספיים מרכזיים בעקבות גירושיהם של התובעת והנתבע, שנישאו בשנת 2017. ראשית, בית המשפט החליט כי הלוואה מצדקה, שנטלה על שמם של שני הצדדים במהלך נישואיהם, לא תיכלל ביתרת המשאבים שתחולק ביניהם, שכן למרות הרישום הנתבע לא היה חייב לפרוע אותה. נטל ההוכחה הוטל על הנתבע, והשופט העדיף את גרסתו לאירועים, שקבעה כי ההלוואה נלקחה בפועל על ידי משפחת התובע והוחזרה גם על ידם. שנית, באשר למשיכות בסך 40,000 ₪ שביצע הנתבע מחשבונה של התובעת במהלך נישואיהם, מצא בית המשפט כי הכסף הוצא על פי שיקול דעתם של שני הצדדים ואין מקום לכלול אותו ביתרת המשאבים לחלוקה. עם זאת, יש לכלול ביתרה זו משיכות שביצעו שני הצדדים מחשבון הבנק המשותף בסמוך למועד פרידתם. התובע משך 17,500 ₪ והנתבע 16,000 ₪, והשופטת קבעה כי הדבר צריך לבוא לידי ביטוי בחלוקת הנכסים. טענת התובעת כי הנתבעת לקחה מעטפה ובה 4,500 ₪ במזומן ללא הסכמתה לא הוכחה, ולכן סכום זה לא ייכלל ביתרת המשאבים. שלישית, בנוגע לחלוקת המטלטלין, קבע השופט כי כל צד זכאי למחצית מעיו. שני הצדדים ביקשו במקור חלוקה לא שוויונית, אך זנחו בקשה זו בסיכומיהם, ולכן חלוקה שווה נמצאה ראויה. לבסוף, בנוגע לתשלום מזונות, קבעה השופטת כי הנתבעת תשלם לתובע 2,000 ₪ בחודש עבור מזונות ילדם הראשון, ו-2,100 ₪ עבור ילדם השני. כשהילדים יגיעו לגיל שש, הסכום הזה יפחת ל-1,250 שקל לילד בחודש. הצדדים יתחלקו שווה בשווה בהוצאות החינוך והבריאות של הילדים שאינן מכוסות על ידי הביטוח או המדינה. הוורטו ההחלטות הנוגעות לסכסוכים הכספיים בין התובעת לנתבע לאחר גירושיהם, לרבות פסקי הדין בארבע סוגיות מרכזיות שבמחלוקת.