ע"פ 754/23

תקציר

במקרה דנן, בית המשפט לערעורים קיבל חלקית את הערעור, וזיכה את המערער ממעשה סדום אוראלי בשל ספק לגבי התמיכה הראייתית בהרשעה, תוך שהוא מחזק את הרשעתו במעשה סדום אנאלי ובמעשי אלימות. ההחלטה לזכות את המערער מאשמת מעשה סדום בעל פה נבעה מסוגיות הנוגעות למהימנות ולעקביות עדותה של המתלוננת ולהיעדר ראיות ממשיות בזמן אמת המאששות את גרסתה. ערכאת הערעור הדגישה כי ראיות לביצוע מעשה סדום אנאלי אוששו על ידי תקשורת בזמן אמת בין המתלוננת לבין מספר עדים, להבדיל ממעשה סדום אוראלי אשר נעדר אישוש כזה. בית המשפט קבע כי עדותה המפלילה של המתלוננת אמינה ונתמכת על ידי עדים נוספים בנוגע לאישומים בגין מעשה סדום אנאלי. העיקרון לפיו אי הבנה אמיתית יכולה לשלול כוונה פלילית נשקל גם ביחס לאישום במעשה סדום בעל פה. לאחר זיכוי חלקי זה, קוצר עונש המאסר של המערער לשש שנים, דבר המשקף את חומרת ההרשעות שאושרו, תוך הפגנת גישה חומלת המאפשרת סגירת מעגל למתלונן. בית המשפט הדגיש את חוסר הקבילות של הצדקת עונשים מופחתים על עבירות מין בהקשרים זוגיים, והדגיש כי אונס במסגרת הנישואין מהווה גורם מחמיר ולא גורם מקל. פסק הדין שיקף גם את ההתקדמות העכשווית בפרשנויות המשפטיות בנוגע לאונס במסגרת הנישואין, תוך מחיקת תפיסות מיושנות. ההחלטה נועדה להבטיח איזון ראוי בין עשיית צדק עם העוולה שהוכרה לבין מתן אפשרות למתלוננת להתקדם.