תמ"ש 31220-07-16

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה לדמי שימוש/דמי שכירות ראויים שהגישה אישה נגד בעלה לשעבר, בגין דירתם המשותפת שהייתה בבעלותו הבלעדית לאחר שעברו לגור יחד ועזבו את הארץ. האישה תבעה דמי שימוש מרגע שהגבר החל להשתמש בדירה באופן בלעדי (לכאורה בשנת 2009) ועד להשכרת הדירה (בשנת 2019), ואילו הגבר טען כי האישה הסכימה לשימוש שלו בדירה וויתרה על זכותה לדמי שימוש. בית המשפט בחן את הנסיבות ופסק לטובת האישה, וקבע כי הגבר לא סיפק הגנה תקפה. נמצא כי הדירה הייתה בשליטתו הבלעדית של הנתבע מסוף שנת 2009, והוא היה הנהנה היחיד מהשימוש בה, ובכך מנע מהתובעת לממש את זכויותיה הקנייניות, לרבות הזכות לפרק את השותפות ביניהם ולקבל את התמורה. הנתבע גם פעל בחוסר תום לב לאורך כל ההליך המשפטי, שיבש את מכירת הדירה והפר החלטות שיפוטיות. בית המשפט קבע כי התקופה המתאימה בגינו על הנתבעת לשלם דמי שימוש/דמי שכירות היא מספטמבר 2015 ועד מאי 2019, תקופה של 44 חודשים, בשיעור של 5,000 ₪ לחודש, ובסך הכל 220,000 ₪. סכום זה, בצירוף הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך הדין שנקבע על 10,000 ₪, ישולם לתובע בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. הסכום שנגבה יוצמד למדד המחירים לצרכן החל מאוקטובר 2015 ועד תום תקופת החיוב, ויישא ריבית עד למועד התשלום בפועל. כמו כן, האישה רשאית לנכות סכום זה, וכן כל הוצאה שנפסקת לה, מחלקו של הנתבע בתמורת מכירת הדירה, בעקבות צו עיקול זמני. הנתבע רשאי לנכות כל תשלום ששילם לכונסי הנכסים בגין דמי שכירות שקיבל, אך לא מעבר לכך ללא הסכמת בא כוח התובע. פסק דין זה מדגיש את הקשר בין סוגיית דמי השימוש ושיקולי צדק ותום לב, לבין מעשיו של הגבר לאורך ההליך המצדיקים את תביעת האישה.