עת"מ 29559-05-23

תקציר

פסק דין זה עוסק בעתירה שהגישו רוכשי מגרשים בפרויקט נדל"ן בטבריה. הרוכשים עתרו נגד רשות מקרקעי ישראל, עיריית טבריה, הוועדה המקומית לתכנון ובנייה והחברה שזכתה במכרז להקמת מתחם מגורים על המגרשים המדוברים. הרוכשים ביקשו לחייב את המשיבים להסכים ו/או לחתום על הבקשות להיתרי בנייה שהגישו לוועדה, אשר סירבה לדון בהן עד לקבלת אישור/חתימת מנהל מקרקעי ישראל. רמ"י סירבה לתת את הסכמתה/חתימתה משום שהחברה הפרה את תנאי הסכם השכירות עליו חתמה עם רמ"י בנוגע לשיטת השיווק והבנייה במתחם. בעת הגשת העתירה, כ-130 מתוך 150 החלקות במתחם כבר נמכרו על ידי החברה לעותרים או לאחרים שכבר קיבלו היתרי בנייה, בנו עליהם ואף רשמו את הזכויות על שמם. יתר הרוכשים, העותרים במקרה זה, לא הצליחו לקבל היתרי בנייה בשל סירוב רמ"י, שגרם להם נזק כבד. הטענות העיקריות שהעלו העותרים היו כי סירובה של רמ"י היה פסול משום שנועד להפעיל לחץ ליישב סכסוך כספי שניהלה רמ"י עם החברה, כי רמ"י מפלה אותם לרעה לעומת רוכשי מגרשים אחרים באותו פרויקט ובפרויקט אחר, כי רמ"י פעלה בחוסר תום לב, וכי הייתה לה התחייבות חוזית כלפיהם, כצדדים שלישיים להסכם החכירה, לחתום על הבקשות. רמ"י טענה כי יש לדחות את העתירה מחוסר סמכות, וגם לגופו של עניין, שכן העותרים לא היו צד להסכם השכירות ואשמים במצב שנוצר. החברה הסכימה עם עמדות העותרים. בית המשפט קבע כי יש לו סמכות לדון בעתירה וקיבל אותה לגופה. סירובה של רמ"י לחתום על הבקשות להיתרי בנייה נמצא בלתי סביר משום שנועד להפעיל לחץ על החברה בסכסוך אזרחי, בעוד שלרשות לא הייתה כל כוונה לבטל את הסכם השכירות, וממילא לא ניתן היה מבחינה משפטית לבטלו בשל אינטרס ההסתמכות של הרוכשים. בנוסף, נמצא כי התנהלות מנהל מקרקעי ישראל מפלה כלפי רוכשי מגרשים אחרים בפרויקט ורוכשים בפרויקט אחר, וכן פוגעת בזכותם של הרוכשים לשוויון. לפיכך, הורה בית המשפט לרשות להשיב תשובה עניינית בתוך פרק זמן מסוים, ורק מטעמים הנדסיים ותכנוניים, והורה לוועדה לדון בבקשות ולהכריע בהן לאחר מכן. כל צד חויב לשאת בהוצאות העותרים בסך 20,000 ₪.