ת"פ 514-03-17

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לשאלה האם חומרים שהושגו באמצעות צו בית משפט לפי סעיף 108 לתקשי"ר צריכים להיות משותפים עם התביעה או להישמר חסויים מהם ולהיחשף רק להגנה. לאחר בחינת הטענות, בית המשפט אינו מוצא בסיס לקבל את טענת ההגנה לחיסיון. מטרתו העיקרית של סעיף 108 היא לאפשר הצגת ראיות בפני בית המשפט, וצווי בית המשפט בנוגע לחומרים אלה לא נועדו לספק יתרונות טקטיים למי מהצדדים. אותם כללי גילוי צריכים לחול בין אם החומרים מוצגים על ידי עד במהלך עדותו או באמצעות צו בית משפט מקדמי. העמדת חומרים אלה לעיון שני הצדדים אינה פוגעת פגיעה חמורה באפקטיביות של החקירה הנגדית, ומערכת המשפט הפלילי אינה מהווה תחרות. עוד מציין בית המשפט כי אם הנאשם עותר לקבלת חומרים לפי סעיף 108, עליו להיות מסוגל להסביר את הקשר של חומרים אלה לעניינו. פסק הדין נתמך גם בפסיקות קודמות בנושא, לרבות בג"ץ 6876/01 ברליי נ' שופט בית משפט השלום, בש"פ 3831/02 מצרי נ' מדינת ישראל, ע"פ 40431/99 מדינת ישראל נ' זהב, אשר כולם מדגישים כי חומרים שהושגו באמצעות סעיף 108 צווים צריך להיות משותף עם שני הצדדים. טענות ההגנה המבוססות על החלטות קודמות שהצביעו אחרת אינן משכנעות, שכן מקרים אלה נבדלים זה מזה בפרטיהם ואינם תומכים בטענה כי יש לחשוף את החומרים בפני ההגנה בלבד. לפיכך, בית המשפט מגיע למסקנה כי חומרים שהושגו באמצעות צו סעיף 108 לתקשי"ר, אם נקבע הבסיס לבקשה, צריכים בדרך כלל להיות זמינים לעיון הן על ידי ההגנה והן על ידי התביעה. מאחר שההגנה הצהירה כי תמשוך את בקשתה אם טענה זו לא תתקבל, ארבע הבקשות נדחות. החלטה זו תתקבל בהעדר שני הצדדים ותעמוד כפסק הדין.