רע"א 6519/09

תקציר

במקרה זה, בית המשפט בחן את הזכאות לדמי תיווך לפי חוק המתווכים, תוך התמקדות בשאלה האם מדובר בזכויות במקרקעין. החוק מחייב מתווך להחזיק ברישיון תקף לקבלת עמלות, למעט בהוראות מעבר ספציפיות. בית המשפט קבע כי התיווך המדובר נגע למקרקעין, תוך בחינת אומד דעתם של הצדדים והיבטים כגון חלוקת נטל כלכלי, השלכות מס ומעורבות הקבלן, דבר המצביע על עסקת מקרקעין. המבקשים לא עמדו בנטל ההוכחה להוכיח אחרת. טענתם כי עסקו בתיווך טרם חקיקת החוק, וביקשו פטור מחובת רישוי, נדחתה מאחר שלא הוכיחו את מעורבותם ב"עסקה אקראית". המבקשים ביקשו גם דמי תיווך מטעמי צדק, אך בית המשפט דחה זאת מאחר שהעסקה לא יצאה אל הפועל. נדונו שאלות הנוגעות להסכמים המפרים את חוק המתווכים, ובפרט בנוגע לבטלותם של חוזים כאלה והאם לקוחות עדיין עשויים להיות חייבים בשכר טרחה מטעמי צדק. למרות שבית המשפט הכיר בכך שבמקרים מסוימים ניתן להצדיק שכר טרחה למרות פגמים משפטיים, הוא קבע כי במקרה זה אין מקום להיעתר לערעור. בית המשפט התייחס גם לאלמנטים פרוצדורליים, והסביר מדוע המשיבה מס' 2, למרות שלא ערערה, נהנתה מתיקון פסק דינו של בית המשפט המחוזי כדי למנוע עומס מופרז. בסופו של דבר, נקבע בהחלטה כי המבקשים אינם זכאים לדמי תיווך בנסיבות הנוכחיות.