ע"א 4750/12

תקציר

פסק הדין הנדון הוא פרי תביעה שהגישה המערערת בשנת 2007 נגד המשיבים בדבר הסכם שנעשה בשנת 2003 לחלוקת חלקת קרקע ובניית שני בתים על החלקה האמורה. על פי ההסכם, המערערת הייתה אמורה לבנות בית בשטח הראשון של החלקה עבור המשיב המנוח, ובתמורה תוכל לבנות לעצמה בית בשטח השני. המערערת החלה בבנייה אך לא השלימה את הפרויקט, מה שהוביל את המשיבים להשתלט על שני הבתים ולסיים את העבודה. המערערת תבעה את אכיפת ההסכם ואת הפיצויים, ואילו המשיבים טענו מנגד לביטול ההסכם ולמחיקת הערת אזהרה של המערערת בתחום השני. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיבים, בקובעו כי המערערת ביצעה הפרה יסודית של ההסכם, וכי המשיבים ביטלו אותו כדין לאחר שנתנו למערערת מספר הזדמנויות לתקן את ההפרה. כתוצאה מכך, המערערת לא הייתה זכאית עוד לשטח השני, אלא הייתה זכאית להחזר הסכומים שהושקעו בשני הבתים, בניכוי ההוצאות שנגרמו למשיבים לתיקון ליקויים בבתים. בית המשפט אף הורה למשיבים להשיב למערערת 8,000 דולר, במסגרת הסכם הלוואה נפרד. צו המניעה הארעי נגד המשיבים בוטל, והערת האזהרה הייתה אמורה להימחק עם תשלום הסכומים שנפסקו למערערת. בקשות שני הצדדים לסעד פיצול נדחו, ואושר פיצול חלקי של סעדים לגבי נזקים מסוימים. המערערת ערערה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וטענה כנגד הקביעות העובדתיות בדבר הפרת ההסכם והסכומים שחבו להם המשיבים. עם זאת, ערכאת הערעור, לאחר ששקלה את הראיות והטענות, דחתה את הערעור, תוך שהיא מסכימה עם התשתית העובדתית המוצקה והמפורטת של בית המשפט המחוזי. בית המשפט לערעורים אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי והורה למערערת לכסות את הוצאות המשיבים, תוך שהוא מביא את הסכום הכולל שחבו המשיבים למערערת לסך של 964,262 ₪, שישולם לצורך מחיקת הערת האזהרה על הנכס. החלטה זו התקבלה ביום 2.10.2014 ותוקנה ביום 30.10.2014.