פר"ק 31337-11-11

תקציר

בית המשפט נעתר חלקית לבקשה מהטעמים הבאים. ראשית, הבקשה למתן הוראות או תביעות כספיות נדחית מאחר שבית המשפט מוצא לנכון לברר את ההליך במסגרת בקשה למתן הוראות. זוהי דרך פעולה ראויה שכן המחלוקת העיקרית היא משפטית וניתן להכריע בה על סמך כתבי טענות וחקירות קצרות של עדים. שנית, באשר לטיבו של התשלום הנוסף בהסכם, בית המשפט מצדד בעמדת הנאמן כי הוא מהווה ריבית. בית המשפט מגיע למסקנה זו על ידי בחינת הסכם ההלוואה וקביעה כי נהוג שהסכמי הלוואה כוללים החזרי ריבית. בנוסף, ההסכם נוסח על ידי בא כוח המשיב, אשר היה מציין במפורש כי מדובר בפרמיה אילו זו הייתה הכוונה. שלישית, גם אם התשלום הנוסף היה נחשב לפרמיה, בית המשפט עדיין היה מתערב ומשנה את תנאי ההלוואה בשל אופייה המופרז ויוצא הדופן. היא נוגדת את תקנת הציבור וחורגת מכל תחושה של הגינות וסבירות. עוד מציין בית המשפט כי המשיב לא ביקש הסכמה מספקת מחברי קבוצת הרכישה להסכם ההלוואה, וייפוי הכוח שניתן לעו"ד קרויצר לא כיסה את התנאים החריגים של ההלוואה. כמו כן, הריבית הנגבית עולה על השיעור המרבי המותר בחוק הלוואות חוץ בנקאיות, החל גם על הלוואות מעל התקרה הקבועה בחוק. לפיכך, בית המשפט מורה על הפחתת הריבית וקובע אותה על פי שלושה מהשיעור שקבע בנק ישראל לתקופת ההלוואה. לבסוף, נדרש המשיב לשלם את הוצאות הנאמן, המוערכות בכ-25,000 ₪.