ב"ל 63181-01-22

תקציר

התובע, נהג אוטובוס, טען כי נדקר על ידי שני אנשים שניסו לעלות לאוטובוסו. האירוע התרחש בעת שהתובע עבד וישב בתוך האוטובוס בו הוא נוהג. לא הייתה מחלוקת כי התקיפה אירעה במהלך עבודתו של התובע. המוסד לביטוח לאומי (המוסד) חלק על כך שהתקיפה התרחשה כתוצאה מעבודתו, וטען כי היא בוצעה ממניעים אישיים ואינה קשורה להעסקתו. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי גרסתו של התובע לאירועים הייתה עקבית לאורך כל חקירתו במשטרה, טיפולו בבית החולים ועדותו. התובע הצהיר בעקביות כי אינו מכיר את תוקפיו וכי הם ניסו לעלות לאוטובוס וסירבו לשלם, מה שהוביל לתקיפה. בית המשפט מצא תימוכין לגרסת התובע בעדויות הממונים עליו בחברה, ששוחחו עמו זמן קצר לאחר האירוע, וכן בתיק הרפואי שלו. המוסד ביסס את טיעוניו על חקירת המשטרה, שכללה צילומי מצלמות אבטחה. בתיעוד נראו התוקפים מגיעים למקום ברכב ומתקרבים לאוטובוס. המוסד טען כי הדבר מצביע על תקיפה מתוכננת שכוונו אישית נגד התובע. עם זאת, בית המשפט מצא כי אין בכך כדי לסתור את טענת התובע, במיוחד לאור העובדה שהתוקפים היו זרים לו. בסופו של דבר, שוכנע בית המשפט כי התקיפה התרחשה בשל עבודתה של התובעת ולא על בסיס אישי. המוסד לא הביא ראיות מספיקות כדי להפריך את ההנחה המשפטית שהאירוע היה קשור לעבודה. משכך, פסק בית הדין לטובת התובע וקבע כי מדובר בתאונת עבודה כהגדרתה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי. המוסד חויב לשלם לתובע שכר טרחת עורך דין והוצאות, בסך 5,000 שקל, בתוך 30 יום.