סע"ש 18640-10-15

תקציר

התובע, אזרח אריתריאה, עבד במפעל ייצור המתכת של הנתבעת בשדרות במשך שלוש שנים. התובע תבע את הנתבעת לפיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין, וכן החזר בגין ניכויי שכר שלא כדין, פדיון חופשה שנתית, פיצוי בגין הפרשות לקרן פנסיה, דמי חגים ודמי נסיעה. בית הדין מצא כי התובע התפטר מתפקידו ולא פוטר שלא כדין. בנוסף, קבע בית הדין כי הנתבע זכאי לנכות דמי הודעה מוקדמת מתלוש המשכורת האחרון של התובע מאחר שלא חזר לעבודה לאחר התפטרותו. תביעות התובע לפיצויי פיטורים ולפיצויים בגין אי קיום שימוע נדחו מאחר שהתפטר ולא היה זכאי לתשלומים אלה. באשר לניכויים שלא כדין משכרו של התובע, מצא בית המשפט כי הנתבע טעה טעות כנה בכך שזיכה את התובע בנקודות זיכוי ממס, להן לא היה זכאי כמבקש מקלט. בית המשפט קבע כי הנתבעת יכולה לנכות משכרו הסופי משכרו הסופי את הסכום ששילמה לרשויות המס לרשויות המס, אך רק עד לסכום של 13,210 ₪, שכן שווי נקודות הזיכוי לשנים 2012, 2013 ו-2014 שונה ממה שתבעה הנתבעת. התובע היה זכאי להחזר של 981 ₪, שהיה הסכום שנוכה ביתר משכרו. בית המשפט דחה גם את טענות התובע לפדיון חופשה שנתית, הפרשות לקרן פנסיה ודמי חגים, שכן מהראיות עולה כי הנתבע כבר שילם סכומים אלה לתובע או שלא היו חייבים לו. גם תביעתו של התובע להלנת שכר נדחתה מאחר שלא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בתביעתו. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת התובעת בעניין דמי הנסיעה, בהם הודתה הנתבעת, וניכוי שלא כדין של הוצאות ביטוח רפואי משכרה של התובעת. הנתבע חויב לשלם לתובע סכומים אלה, בסך כולל של 4,312 ₪. שני הצדדים יישאו בהוצאות המשפט שלהם בשל הפער המשמעותי בין הסכום הנתבע על ידי התובע לבין הסכום שנפסק. פסק הדין נשא ריבית והיה צמוד כנדרש בחוק מיום פיטורי התובע.