מ"ת 4020-01-22

תקציר

הכרעת הדין דנה בראיות שהוצגו בעניינם של שני משיבים שהואשמו בייבוא חמש חבילות סמים מסוכנים לישראל. הדיון נסוב סביב התקיימותם של שלושה תנאים למעצרם של הנאשמים עד תום ההליך המשפטי: קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמה, קיומן של עילות מעצר והיעדר חלופת מעצר ראויה שפגיעתה בנאשם פחותה. הסעיף בוחן את הראיות נגד שני המשיבים, ומגיע למסקנה כי קיימות די ראיות לכאורה – לרבות דוחות פעולה, דוחות מעצר, ראיות פנולוגיות וגרסאות המשיבים לאירועים – כדי להסיק באופן סביר את מעורבותם ביבוא חבילות הסמים. השופט מכיר בכך שהראיות הן נסיבתיות ברובן, אך מדגיש כי בצירוף נסיבות אלה די בהן כדי לבסס סיכוי להרשעה. השופט מדגיש את אופיו המתוחכם והמתוכנן של המבצע, שכלל שמות, כתובות וטלפונים בדויים, דבר המצביע על ניסיון מכוון לטשטש את הקשר בין המשיבים לבין חבילות הסמים. זאת ועוד, השופט מציין כי גרסאות המשיבים לאירועים חסרות אמינות ואינן עולות בקנה אחד עם הראיות האובייקטיביות. השופטת מדגישה, כי גם אם הייתה הצדקה לטענתו של המשיב מס' 1 כי עבד אצל אדם אחר בשם 'רון', יש די ראיות המצביעות על כך שהיה מודע לטיבן של החבילות. לדברי השופט, התנהגותם של המשיבים ונסיבות המקרה מקימות חשד ממשי וסובייקטיבי כי ידעו שהחבילות מכילות סמים. בסופו של דבר, השופט פוסק לטובת התביעה, וקובע כי הראיות לכאורה מציגות סבירות סבירה להרשעת שני המשיבים כשותפים לביצוע העבירות המיוחסות להם. צו המעצר מוצדק בהתקיים התנאים הנדרשים, והמשיבים יישארו במעצר עד תום ההליכים המשפטיים.