פ"ל 8814-05-22

תקציר

לאחר משפט הוכחות שנמשך שלוש ישיבות, הורשע הנאשם בעבירה על תקנה 54(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, האוסרת נהיגה במהירות הגבוהה מהמהירות המרבית המותרת. לגופו של עניין, נמצא כי הנאשם נהג במהירות של 199 קמ"ש בכביש לא עירוני במהירות המותרת של 90 קמ"ש. בקביעת העונש הביא השופט בחשבון את אופייה הקיצוני של העבירה, את המסוכנות הנשקפת לנאשם ולמשתמשי הדרך האחרים ואת היעדר העבירות הנלוות או הנזק שנגרם. מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות מסוג זה כוללת עונשי מאסר בפועל, תקופות פסילה ארוכות וקנסות גבוהים, כאשר חומרת העונש תלויה במהירות המופרזת, פוטנציאל הנזק וקיומן של נסיבות מחמירות. בגין העבירה שביצע הנאשם נקבע טווח הענישה המתאים בין 21 יום ל-6 חודשים, פסילה בפועל מ-20 חודשים ל-6 שנים וקנס. בגזר דינו של הנאשם שקל השופט את עברו התעבורתי והפלילי, את התנאים המגבילים בהם היה נתון ממועד ביצוע העבירה, את נסיבותיו האישיות והמשפחתיות ואת בחירתו שלא לקחת אחריות על העבירה. עברו התעבורתי של הנאשם לא נחשב לזניח, ועברו הפלילי האחרון הצביע על חוסר פחד מהחוק. עם זאת, השופטת לקחה בחשבון את עמידתו של הנאשם בתנאים, את הקשיים הכלכליים שנגרמו כתוצאה מההליך ואת תמיכתו באמו הקשישה. בסופו של דבר נגזרו על הנאשם 21 ימי מאסר, קנס בסך 5,000 ₪ או 50 ימי מאסר במקום תשלום, ופסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך 30 חודשים, החל מיום 18.5.22. עונשים נוספים כללו רישיון נהיגה על תנאי למשך 6 חודשים, 6 חודשי מאסר על תנאי והתחייבות כספית בסך 5,000 שקל. עוד הורה השופט כי 21 ימי המאסר ירוצו באופן אישי, שכן הנאשם סירב לעבודות שירות ללא רישיון נהיגה. לנאשם הזכות לערער על פסק הדין בבית המשפט המחוזי בירושלים בתוך 45 יום.