בג"צ 2511/09

תקציר

העותרים פנו לבית המשפט בבקשה לערער על החלטת התביעה להגיע להסדר טיעון עם המשיב, וביקשו התערבות בטענה כי ההחלטה אינה סבירה ואינה מתחשבת בזכויותיהם של נפגעי עבירה ובני משפחותיהם. המשיבים טענו כי החלטת התביעה הייתה מבוססת, והתקבלה לאחר חקירה מעמיקה ואיזון בין האינטרסים האישיים והציבוריים. התערבותו של בית המשפט בעניינים אלה, טענו, צריכה להיות נדירה ומוגבלת למקרים של חוסר סבירות קיצוני או עיוות מהותי. בית המשפט, לאחר שבחן את התיק, לא מצא הצדקה לקבל את העתירה. הם הכירו בכך ששיקול הדעת להעמיד לדין ולנהל משא ומתן על הסדרי טיעון נתון בידי התביעה ואינו כבול להעדפותיהם של נפגעי עבירה או בני משפחותיהם. אלא אם כן קיימים פגמים מהותיים, כגון חוסר תום לב, טעויות יסודיות או עיוותים משמעותיים, בית המשפט נמנע בדרך כלל מלהתערב בהחלטות התביעה. התנהלות התביעה אמנם לא הייתה אידיאלית, אך בית המשפט מצא כי הליך קבלת ההחלטות שלה, אף שהיה פגום, לא עלה כדי חוסר סבירות קיצוני. גם העותרים עודכנו והתנגדויותיהם נשקלו, גם אם עמדותיהם לא השפיעו בסופו של דבר על החלטת התביעה. למרות שהבין את טענות העותרים, הגיע בית המשפט למסקנה כי נימוקי התביעה להסדר הטיעון לא היו בלתי סבירים או הונעו משיקולים לא ענייניים. לפיכך נדחתה העתירה, אך הומלץ לפרקליטות ללמוד מהעניין. ההחלטה ניתנה ביום 31.5.2009.