רע"א 8449/01

תקציר

המבקש, שהגיש תביעה לפי חוק הנכות, ערער על החלטת ועדה רפואית ששללה ממנו קצבת נכות נוספת בגין פגיעת שורש מותנית. הערעור נדחה תחילה על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב בנימוק שהראיות הרפואיות אינן תומכות בטענתו. לאחר מכן ערער המבקש לוועדה הרפואית העליונה, שגם היא דחתה את ערעורו לאחר שפירשה את תוצאות הבדיקה החשמלית שלו כמעידות על תקינות וללא נכות. גם ערעוריו הבאים של המבקש לבית המשפט המחוזי ולבית המשפט העליון לא צלחו, שכן בתי המשפט הסכימו עם הערכת הוועדה הרפואית את חומר הראיות וקבעו כי אין להחזיר את העניין לוועדה לבירור נוסף. בית המשפט העליון הדגיש כי תפקידם של בתי המשפט במקרים כאלה אינו לבחון מחדש את הראיות הרפואיות אלא לוודא כי החלטת הוועדה הרפואית מבוססת על נימוקים משפטיים ראויים. מאחר שהחלטת הוועדה התבססה על בדיקות קליניות והפרשנות של בדיקות עזר כמו הבדיקה החשמלית הייתה עניין למומחים רפואיים, לא הייתה לבית המשפט עילה להתערב. גם טענתו של המבקש כי הוא זכאי לקצבת נכות גם ללא ליקוי תפקודי לא נחשבה לנקודה משפטית ולכן חרגה מתחום ביקורתו של בית המשפט. כתוצאה מכך, דחה בית המשפט העליון את הערעור, ואישר את החלטות הערכאות הנמוכות.