דנ"פ 7248/18

תקציר

המבקשים ביקשו לקיים דיון נוסף בעניינם על בסיס סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט, בטענה כי דעת הרוב בדיון הקודם קבעה כלל מחמיר בדבר הסמכות לחרוג ממתחם העונשים הסטנדרטי לצורכי שיקום. עם זאת, השופט הגיע למסקנה כי ההחלטה הקודמת אינה מציגה פסיקה חדשה או מצדיקה דיון נוסף, שכן היא התמקדה בנסיבות הספציפיות של עניינו של המבקש. המחלוקת בין דעת הרוב לדעת המיעוט נסובה סביב מידת הנאותות של חריגה ממתחם הענישה עקב שיקומו של המבקש. דעת הרוב, שהתמקדה בחומרת העבירות, בחרה שלא לסטות, ואילו דעת המיעוט צידדה בהקלה נוספת. משכך, קבעה השופטת כי ההחלטה אינה מצדיקה דיון נוסף, שכן היא אינה סותרת פסיקות קודמות או מצדיקה דיון בשל חשיבותה, נוקשותה או חידושה. כמו כן, הדגישה השופטת כי שיקולי שיקום לפי סעיף 40ד לחוק העונשין חלים על כלל הנאשמים, צעירים ומבוגרים, וכי בית המשפט מכיר במשמעות השיקום, במיוחד כאשר נלקחים בחשבון נסיבותיו של העבריין ופרטי המקרה. המבקש, אשר ביצע את העבירות בגיל 62, עבר תהליך טיפולי-שיקומי, אשר על פי הדין העברי וניסיון החיים, יש להכיר בו. עוד ציינה השופטת כי קיומה של חוות דעת חולקת בפסק הדין הקודם אינו מהווה סיבה עצמאית לדיון נוסף. לפיכך, הבקשה לדיון נוסף נדחתה, ללא צו להוצאות.