ת"א 25546-12-22

תקציר

לתובע נגרם נזק והוא תבע את הנתבע לפיצויים. הסוגיות העיקריות שבמחלוקת היו גובה נכותה הרפואית של התובעת והפגיעה בכושר השתכרותה כתוצאה מכך, וכן ראשי נזקים שונים לרבות הפסדי השתכרות, עזרה מאחרים, נסיעות, הוצאות רפואיות ותרופות ונזקים לא ממוניים. בשאלת הנכות הרפואית קבע בית המשפט כי לתובע 35% נכות בתחום האורתופדי, 10% בתחום הנפשי ו-10% בגין הצלקת, וקיבל את חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם התובע בנושא הנכות האורתופדית, למרות הליקויים בעדותו. בית המשפט מצא כי השפעת הנכות התפקודית של התובע הייתה בינונית ותאמה את אחוזי הנכות שנקבעו. בגין הפסד השתכרות, פסק בית המשפט לתובעת פיצוי בגין הפסד עתידי על בסיס שליש מכושר השתכרותה והשכר הממוצע במשק, בהתחשב בגילה ובשלב חייה בעת התאונה, אך סירב לפסוק פיצוי בגין הפסד השתכרות בעבר מאחר שלא הוכח. בית המשפט אף פסק לתובע פיצוי בגין עזרה מאחרים, בעבר ובעתיד, תוך הכרה בסיוע יוצא הדופן של בני המשפחה לאחר התאונה. כמו כן נפסקו הוצאות נסיעה, הוצאות רפואיות ותרופות, תוך התחשבות בהמשך נהיגתו של התובע ובכיסוי קופות החולים. לבסוף, פסק בית המשפט פיצויים לא ממוניים בסכום שביקש התובע. סך הפיצוי שנפסק לתובע הסתכם בסך של 1,564,000 ₪, כולל שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.34%.