רע"א 8195/02

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על החלטה בדבר יכולתו של צרכן להגיש תביעה נגד חברה זרה. החברה, חברת שארפ, מואשמת בגרימת נזק גופני לצרכן עקב חשיפה לחומרים רעילים הנפלטים מאחד ממקלטי הטלוויזיה שלהם. המבקש ביקש רשות להמציא כתב תביעה מחוץ לגבולות ישראל, אך בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בהרכב השופטת ח' גרסטל, דחה בקשה זו. החלטת בית המשפט המחוזי התבססה על פרשנותה של תקנה 500(7) לתקנות סדר הדין האזרחי, המחייבת מעשה או מחדל שאירע בתחומי ישראל לתת רישיון המצאה מחוץ לארץ. מאחר שהנזק הנטען והמעשים או המחדלים הרשלניים התרחשו בחו"ל, התקנה לא חלה במקרה זה. כמו כן, בית המשפט לא מצא ראיות מספיקות לרשלנות החברה בכל הנוגע לשיווק המוצר בישראל. בקשתו המאוחרת יותר של המבקש למתן רשות ערעור על החלטה זו נדחתה, והשופט קבע כי הנזק שנגרם בישראל אינו סיבה מספקת למתן רשות להמציא את כתב התביעה מחוץ למדינה. השופט הסתמך על פסקי דין קודמים, לרבות ע"א 565/77 מזרחי נ' חברת נובל לחומרי נפץ בע"מ, אשר קבע כי תקנה 500(7) אינה חלה ללא מעשה או מחדל שנעשו בישראל. מאחר שלא היו ראיות למעשה או מחדל כזה, ומחוקק המשנה לא שינה פרשנות זו, אישר השופט את החלטת בית המשפט המחוזי. המבקש חויב בהוצאות המשיב בסך 10,000 ₪. פסק דין זה, שניתן ב-24 באוגוסט 2003, מחזק את הדרישה כי מעשים או מחדלים רשלניים חייבים להתרחש בתוך גבולות ישראל כדי להצדיק היתר המצאה לפי תקנה 500(7).