ת"א 174718/09

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לבקשה לסילוק על הסף של תביעה בעילה של שיהוי בהגשת התביעה. המבקש טען כי המשיבים המתינו זמן רב מדי כדי לעמוד על זכויותיהם על פי הסכמים שנעשו 34 שנים קודם לכן, וכי המשיבים הפרו את ציפייתו הלגיטימית שלא להיתבע. המשיבים, לעומת זאת, הציגו התכתבויות המעידות על תקשורת שוטפת וניסיונות לפתור את הסוגיה, וטענו כי המבקש אינו יכול לטעון לוויתור על זכות התביעה. בית המשפט בחן את התביעה תחת שלושת יסודות השיהוי: התנהלות העותר המעידה על ויתור זכויות, פגיעה אובייקטיבית שנגרמה עקב השיהוי וחומרת הפגיעה בשלטון החוק. בית המשפט מצא כי התנהלות המשיבים אינה מעידה על ויתור על תביעתם, שכן המבקש הוא שהרגיע אותם כי השיהוי נבע ממורכבות ההליך המשפטי. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי המצב לא הידרדר מבחינה אובייקטיבית, וכי המבקש אינו יכול לטעון לציפייה לגיטימית שלא להיתבע. אשר על כן, טענת השיהוי נדחתה, ובקשת המשיבים לתיקון כתב תביעתם תידון בפני כבוד השופט. ההחלטה ניתנה בהעדר הצדדים ביום 9.1.2011.