ע"א 909/16

תקציר

פסק דינו של בית המשפט נסוב סביב הטיפול בחוזי תוכניות פנסיה בין מערערות ומשיבים שונים, לרבות ב.ג. סיוע בע"מ, ב.ג. מימון בע"מ והארגון בראשות ישראל פרי. בית המשפט בחן האם הפרת החוזים הייתה יסודית בשל מעשי מרמה של המשיבים, אשר הורשעו במעילה בדמי ביטוח שיועדו לפוליסות ביטוח חיים חיצוניות, ובמקום זאת שלשלו לכיסם את הכספים או טיפלתם שלא כדין בערוצים בלתי מורשים. ניהול כושל זה, שכלל הטעיה בנוגע לטיפול בפרמיות וחיובים מופרזים בגין ביטוח עצמי על ידי המשיבים, נקבע כי הוא מהווה הפרה יסודית של החוזה. בתחילה היו לבתי המשפט עמדות שונות בשאלה מי נושא בנטל הוכחת הנזק – בין אם מדובר במשיבים ובין אם במערערים – ומתי החלה תקופת ההתיישנות. השופט מינץ תמך במערערים, ומצא כי ההפרה משמעותית דיה כדי לאפשר למערערים לתבוע החזר פרמיות ולבטל את החוזים, תוך חישוב הפיצויים על בסיס מה שניתן בפועל לעומת מה שהובטח. בתוך כך, העלה השופט י' אלרון חשש מפרשנות סוגיות אלה אך ורק על פי דיני החוזים, והצביע על הצורך בהערכת הנזק הכספי הממשי שנגרם למערערים. השופט א' פוגלמן הסכים עם מינץ ועמד על הצורך בשומה חוזית הוגנת בשל הרווחים שלא כדין של המשיבים. בסופו של דבר, ההחלטה הייתה להחזיר את התיקים לערכאות נמוכות יותר לצורך קביעה מדויקת יותר של השבה או פיצויים חייבים, מה שיאפשר זמן רב יותר לאיסוף ראיות הולם, ובכך ישקף גישה מאוזנת לטיפול בהפרה היסודית תוך שמירה על כל פקיעת תוקף של תביעות המבוססות על התיישנות. בית המשפט הדגיש את הצדק בהשבה, בהתחשב בכך שהמשיבים מילאו באופן חלקי התחייבויות חוזיות אחרות והכיר בכך שתרמית קודמת הסתירה מהמערערים אופי עסקה אמיתי, ובכך אישר ערעורים לבחינה נוספת בבתי המשפט המחוזיים.