תמ"ש 16600/02

תקציר

להלן תקציר פסק הדין: התיק סובב סביב הסכם גירושין שנחתם בין בני זוג בשנת 1997 עם גירושיהם, שהוביל לתביעה שהגישה אשתו התובעת חמש שנים לאחר מכן. המחלוקת העיקרית היא באשר לפרשנות לשון ההסכם בדבר חלוקת הרכוש המשותף ביניהם והאם הוא כולל ויתור על תביעות עתידיות של שני הצדדים. ההסכם עצמו אינו מזכיר במפורש ויתור כזה, והשופט מצדד בתובע וקובע כי הכוונה מאחורי ההסכם הייתה לחלק את כל הזכויות באופן שווה. פרשנותה של השופטת מתבססת על בהירות לשון ההסכם ונסיבות ביצועו, וציינה כי חלוקה שווה של רכוש וחסכונות מצביעה על כוונה לחלוקה שווה של כל הנכסים. בנוסף, היעדר ייצוג משפטי וחוסר המודעות הנטען של התובעת לזכויותיה תומכים אף הם בתביעתה. כתוצאה מכך, השופט פוסק לטובת התובע וקובע כי חוק יחסי ממון חל על חלוקת הזכויות הכספיות של בני הזוג, לרבות אלה שנצברו במהלך הנישואין כמו פנסיה וקופות גמל. מועד האיזון נקבע ל-4 במאי 1997, מועד עריכת ההסכם, ומתמנה רואה חשבון שיפקח על החישובים. פסק הדין מחייב כל צד לשאת בהוצאותיו, בהתחשב באיחור בהגשה ובתוצאות פסק הדין.