ת"א 213614/02

תקציר

התובעת, חברת תיווך נדל"ן, תבעה את הנתבעת בדמי תיווך לאחר שתיווכה לכאורה בעסקת שכירות לנכס הנתבע. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת הנאשם מכמה טעמים. ראשית, התובעת לא החזיקה ברישיון תיווך בתוקף, ושנית, הסכם התיווך נחתם שלא כדין שכן חסרו בו פרטים מהותיים כגון מחיר השכירות ופרטי התיווך, שנוספו לאחר מעשה. בית המשפט קבע כי הוראות חוק המתווכים בנוגע לפרטי ההסכם הן קוגנטיות ולא ניתן להשלימן בעל פה או מכללא, והימנעותה של התובעת מלכלול פרטים אלה טרם חתימת ההסכם אינה עולה בקנה אחד עם דרישות החוק. בנוסף, התובע לא הוכיח כי הנתבע היה מודע לפרטים טרם השלמתם, וטענות הנתבע לא הציגו חוסר תום לב. מאחר שהתנאים לקבלת דמי תיווך הקבועים בחוק היו מצטברים, והתובע לא עמד בהם, נדחתה התביעה. כמו כן חויב התובע לשלם לנתבעת הוצאות ודמי שכירות בסך 3,500 ₪ בתוספת מע"מ, צמוד וכולל ריבית ממועד פסק הדין.