ע"פ 9322/12

תקציר

הכרעת הדין היא ביחס לערעור בתיק שוד שבו היו מעורבים מספר נאשמים. הנאשמים ביצעו יחד שוד מתוכנן היטב שהסתיים בנזק גופני ורכושי. במהלך השוד השתמשה הכנופיה באלימות ואיימה על חייו של שומר. הנאשמים הואשמו באותן עבירות, אך נשפטו על ידי תובעים שונים. עיקר הדיון בהכרעת הדין נסוב סביב עקרון אחידות הענישה, המבטיח כי נאשמים המבצעים יחד עבירות דומות יקבלו עונשים דומים. רוב השופטים, השופט נ' סולברג והשופטת א' ארבל, סבורים כי העונש שהוטל על המערערים, שהוא 48 חודשי מאסר, הוא מתון ואין להתערב בו. לטענתם, עקרון אחידות הענישה אינו מוחלט ויש מקום לשיקולי ענישה אחרים. הגם שהעונש שהוטל על המערערים קל מעט יותר מזה של שותפיהם, שעמד על 42 חודשים, הוא מוצדק נוכח חומרתה הרבה של העבירה והצורך במסר חמור של הרתעה. השופט י' דנציגר, לעומת זאת, סבור כי יש לקבל את הערעור באופן חלקי ולהפחית את עונשם של המערערים ל-42 חודשים כדי להתאים לעונשם של השותפים, בהתחשב בנסיבותיהם הדומות. השופט מדגיש את חשיבותו של עקרון אחידות הענישה וטוען כי בית המשפט המחוזי לא הצדיק די הצורך את ההבדל בעונשים. כמו כן, השופט דן באתגרים שבפיצול הדיון באותו מקרה בין הרכב שופטים שונה, דבר העלול להוביל לחריגה מעקרון אחידות הענישה.