רע"א 6455/23

תקציר

במקרה זה דחה בית המשפט בקשת רשות ערעור על בקשה לסעד זמני. לבית המשפט הפרוצדורלי ניתן בדרך כלל שיקול דעת רחב במתן סעד זמני, ובתי המשפט לערעורים מתערבים רק במקרים חריגים, שנקבע כי אינם ישימים כאן. תלונתו של המבקש התמקדה בכך שבית משפט קמא קיבל החלטה ללא התייחסות מהצד השני או דיון, שאמנם אינו אידיאלי, אך מותר אם בקשת הסעד נעדרת לכאורה שחר. בית המשפט ציין כי למרות טענותיה של המבקשת לבעלות על נכס שהועבר לבנה, מסמכים משפטיים מצביעים על כך שהבן מחזיק בבעלות, ובכך פוחתים סיכוייה להוכיח אחרת. הסכם הצביע על כוונתה להעביר את הבעלות, מה שערער עוד יותר את עניינה. גם מאזן הנוחות לא היטיב עם המבקשת, שכן היא לא יכלה להעמיד ערבות כנגד חובו של הבן, וסיכונים לזכויות האכלוס שלה עדיין יכלו להיטען בהמשך בבית המשפט. בית המשפט ציין כי מימוש הנכס יהיה אמנם משמעותי, אך לא ישלול ממנה את זכותה לערער על תנאי המכירה או לטעון לזכויות אכלוס בהמשך. הצורך להתחשב בזכויותיהם של אחרים, כמו מזונות בתו של הבן, הודגש בשל מזונות שלא שולמו, דבר שהחמיר את מעמדה החלש של המבקשת. כנקודה אחרונה, המבקש שומר לעצמו את האפשרות לפרוע את חובו של הבן כדי לעצור את המכירה. בסופו של דבר, בית המשפט לא מצא סיבה משכנעת לבטל את החלטתו הראשונית של בית המשפט הפרוצדורלי, ובכך לדחות את הערעור ולהטיל על המבקש עיצום כספי בגין הוצאות המשיבים.