בש"פ 222/98

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור המדינה על ההחלטה לשחרר את המשיב, שהואשם באונס, תקיפה שלא בהסכמה, מעשה סדום ומעשה מגונה בשתי אחיות קטינות. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו החליט לשחרר את המשיב בתנאים חלופיים מסוימים שירחיקו אותו מהנערות במקום לעכבו עד לסיום החקירה. המדינה ערערה על החלטה זו לכבוד השופט א' בייזר, בטענה כי המשיב מהווה סכנה לשלום הציבור ועלול לשבש את מהלך המשפט. עם זאת, השופט בייזר דחה את הערעור. ההחלטה לשחרר את המשיב התקבלה ביום 4.1.98 והערר הוגש ביום 9.1.98. בייזר קבע כי מחדלי התביעה בטיפול בהליך הערעור, לרבות הימנעותם מלבקש עיכוב ביצוע השחרור, הביאו לכך שבית המשפט אינו יכול להורות על מעצרו החוזר של המשיב. הכלל שנקבע, במקרה זה, הוא שניתן להחזיר אדם ששוחרר ממעצר רק אם הפר את תנאי שחרורו או אם נסיבות חדשות מצדיקות מעצר, והתביעה לא סיפקה סיבה מספקת כדי להצדיק חריג במקרה זה. זאת ועוד, בייזר ציין כי הנימוקים שניתנו לערר זהים לנימוקים שניתנו בתחילה לבקשת המעצר, אשר לא היה בהם די כדי להורות על חזרתו של המשיב למעצר לאחר שחרורו. משכך, הערעור נדחה, והמשיב יישאר משוחרר בתנאים שקבע בית המשפט המחוזי.