רע"א 3817/16

תקציר

פסק הדין הנדון הוא אישור חלקי של בקשת המבקש לעיכוב ביצוע פסק דין של בית המשפט המחוזי. פסק הדין המקורי ביטל החלטה קודמת של רשם ההוצאה לפועל לאשר מכירת נכס, ופסק לטובת בקשת נאמן פשיטת הרגל לבטל את המכירה. לטענת נאמן פשיטת הרגל, מכירת הנכס למבקשת – גיסתו של החייב – היוותה הענקה בטלה כנגד הנאמן, שכן מדובר בעסקה שנעשתה בחוסר תום לב, והמבקש לא מימן את הרכישה. בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, עליו מבקש המבקש לערער, נקבע כי מכירת הנכס – בטוחה לחובותיו של החייב – הייתה חלק מהליך בו השתתף החייב, והיה על המבקש לדעת כי המכירה גורעת מהנכסים שניתן היה לחלק בין נושיו של החייב. כמו כן, בית המשפט מצא כי הנכס נמכר במחיר נמוך משמעותית משווי השוק שלו, והורה למבקשת להשיב את הנכס לנאמן, תוך שהוא מאפשר לה להגיש תביעת חוב בגין הכספים ששילמה. על מנת לעכב את ביצוע פסק דין זה, על המבקש להוכיח סיכוי טוב כי ערעורו יתקבל, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. בית המשפט מוצא כי המבקש הוכיח די הצורך כי סיכויי הערעור אינם נמוכים, דבר המטיל ספק בשאלה האם לבית המשפט המחוזי הייתה סמכות לבטל את החלטת רשם ההוצאה לפועל, ועלול לפרש את סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל באופן שגוי. עם זאת, המבקש לא הוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. מכיוון שהנכס המדובר הוא קרקע פנויה, מכירתו לא תגרום לו נזק בלתי הפיך, בעוד שהמבקש עלול להיאבק כדי לפרוע את קרן פשיטת הרגל אם הערעור יתקבל – הנאמן לא התחייב כי יישמרו מספיק כספים כדי לפצות את המבקש בתרחיש זה. לפיכך, בית המשפט מורה כי אם הקרקע נמכרת לפני ההכרעה בערעור, יש לשמור את כל ההכנסות מהמכירה בקופת פשיטת הרגל עד לקבלת החלטה. כך, הבקשה לעיכוב ביצוע מאושרת בחלקה, וצו המניעה הזמני החוסם את מכירת הקרקע מוסר.