עת"א 32880-09-19

תקציר

פסק הדין דן בעתירה שהגיש יגאל עמיר, אסיר המרצה מאסר עולם בגין רצח, נגד שירות בתי הסוהר. אמיר ערער על כמה החלטות של שב"ס לשלול ממנו הטבות שונות, בהן שיחות טלפון, ביקורים ופגישות התייחדות. בית המשפט הגיע למסקנה כי החלטות שב"ס היו סבירות ותואמות את הדרישות המנהליות, ולכן דחה את עתירתו של עמיר. פסק הדין משרטט את הרקע והשתלשלות האירועים שהובילו לעתירה. שיחתו של אמיר עם גורם חיצוני, בנוגע להקמת מפלגה פוליטית שתפעל לשחרורו, נחשבה על ידי שב"ס להפרת משמעת. כתוצאה מכך מנע שב"ס מאמיר קשר טלפוני במשך חודשיים. הכחשה זו, יחד עם סנקציות נוספות בעקבות מחאת שביתת הרעב, הובילו את עמיר להגיש את העתירה. בית המשפט בחן את החלטות שב"ס במסגרת המשפט המינהלי, ובחן האם התקבלו שיקולים רלוונטיים וערכים אוזן כראוי. נמצא כי לשב"ס סמכות לשלול הטבות מאסירים ובפרט מאסירים ביטחוניים כמו אמיר, וכי מניעת קשר טלפוני לצורך פעילות פוליטית היא סבירה. גם הליך שלילת הגמלה נמצא תקין, ללא ראיות לשינויים רטרואקטיביים או לחוסר הזדמנות לטעון את טענותיו של אמיר. בנוגע לשביתת הרעב של עמיר קבע בית המשפט כי אמנם ייתכן שהיה קשר בין השביתה לבין מניעת קשר טלפוני, אך השביתה לא הייתה תגובה מוצדקת למצב. בית המשפט אישר גם את שלילת ההטבות הנוספות בעקבות שביתת הרעב, וכן את החלטת שב"ס להימנע מלאשר ביקור התייחדות לאמיר. לסיכום, בית המשפט דחה את עתירתו של עמיר במלואה, תוך שהוא מדגיש את סבירות החלטות השב"ס ואת שיקול דעתו הרחב בשמירה על הסדר והביטחון במתקני הכליאה.