בש"פ 4362/22

תקציר

המדינה והמשיב ערערו שתיהן על החלטת בית המשפט המחוזי בעניין מעצרו של המשיב באשמת מימון טרור. ערכאת הערעור קיבלה את ערעור המדינה, דחתה את ערעור המשיב והורתה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. בית המשפט המחוזי קבע כי קיימות ראיות לכאורה המצדיקות את מעצרו של המשיב באשמת העברת כספים לארגון טרור, אך הוא בחר במעצר בית בשל היעדר ראיות המסכנות את הציבור. עם זאת, בית המשפט לערעורים אישר את קביעתו של בית המשפט המחוזי בדבר ראיות לכאורה והסכים עם המדינה כי הסנקציה שבחרה הערכאה הנמוכה יותר אינה מספיקה בהתחשב בסיכון הנשקף מהמשיב. ההחלטה לעצור את המשיב התבססה על הודאתו במעורבות בהעברת כספים משמעותיים לארגון הקשור לחמאס, שלא ניתן היה להתעלם ממשמעותו בשל הקשר האינהרנטי בין פעילותו האזרחית והצבאית של הארגון. זאת ועוד, בית המשפט לערעורים הסכים עם המדינה כי בית המשפט המחוזי לא הצדיק די הצורך לסטות מהמלצת תסקיר המבחן נגד שחרורו של המשיב. הממונים על המשיב, למרות קרבתם אליו, נמצאו בלתי מתאימים לפקח עליו ביעילות, והסיכונים הכרוכים בפעילותו גברו על הסנקציה החלופית המוצעת. לפיכך, ערעור המדינה התקבל, ערעורו של המשיב נדחה, והמשיב יישאר במעצר עד תום ההליכים המשפטיים.