בג"צ 4189/18

תקציר

בפסק דין זה מדגיש בית המשפט את תפקידו כמפקח מצומצם ולא כמקבל החלטות בענייני תכנון, ומתערב רק כאשר קיימות סוגיות משמעותיות כמו חוסר תום לב או חוסר סבירות בהחלטות מוסדות התכנון. מדובר בתמ"א 14ב', שלא בוצעה בה בדיקת השפעה בריאותית אף שהרשויות היו מודעות לצורך בה. כדי לתת מענה לכך, הוצע מתווה המתמקד בהערכות סביבתיות ובריאותיות, במיוחד באזורים רגישים כמו מחצבות ליד בתי ספר ובתי חולים, והתקבל באופן זמני. בית המשפט בחן את קידומו של מתווה זה בערוצים ממשלתיים, וציין כי המועצה הארצית דנה והחליטה לשלב שיקולי בריאות בתמ"א 14ב', בכפוף לאישור הממשלה. בנוסף, בית המשפט בחן האם יש צורך בתסקיר השפעה על הבריאות לפני אישור התוכנית. היא הגיעה למסקנה כי הערכות אתר מפורטות לאחר אישור התוכנית יהיו מועילות וספציפיות יותר. פסק הדין מדגיש את הצורך באיזון בין הליכי תכנון מהירים לבין הערכות בריאותיות וסביבתיות יסודיות, תוך שמירה על זכויות הצדדים להעלות טיעונים ככל שהתכנון מתקדם. ההחלטה משקפת את היחס של בית המשפט לגופי תכנון מומחים, תוך הקפדה על שילוב הולם של שיקולי בריאות הציבור בהליך התכנון.