עת"מ 5813-03-10

תקציר

פסק הדין נסוב סביב בקשה להיתר בנייה לחלקת אדמה במבשרת ציון. הבקשה ביקשה להרוס מבנה מגורים קיים ולבנות שתי יחידות דיור ושטחי מסחר. ועדת התכנון המקומית אישרה את הבקשה עם כמה שינויים, אך בעלי בתים שכנים התנגדו. ועדת הערר המחוזית לתכנון ובנייה ירושלים דחתה את ערר בעלי הדירות, והובילה אותם להגיש עתירה לביקורת שיפוטית. העותרים טענו כי החלקה, המיועדת לאזור מגורים 5, צריכה לשמש למגורים בלבד על פי התוכניות החלות. עם זאת, בית המשפט מצא כי פרשנותם של המשיבים ביחס לשימושים שאינם למגורים באזור מגורים 5 נכונה. תכנית אמ"י/250, תכנית מתאר מקומית, הגדירה את אזורי המגורים ואת השימושים המותרים בהם, לרבות שירותים קהילתיים לשכונה. למרות שבתכניות הבאות MI/360B ו-HL/MAH/250D לא הוזכרו במפורש שימושים קהילתיים אלה, הן לא סתרו את תכנית MI/250, ולכן הגדרת השימושים המותרים בתכנית MI/250 עמדה בעינה. יתר על כן, רמת הפירוט בתכניות הספיקה כדי לקבוע את השימושים מבלי להידרש לפרטים נוספים בבקשה להיתר בנייה. עם זאת, הורה בית המשפט לוועדת הערר לשקול מחדש שני היבטים: האם ההיתר יגרום אי נוחות או מטרד לעותרים והאם יאפשר שימוש חורג לבנייה עתידית. פסק הדין קבע כי על כל צד לשאת בהוצאותיו.