ת"א 6783-12-18

תקציר

השופט דחה את התביעה שהגישו התובעים נגד הנתבע בשל מספר גורמים. ראשית, התביעה לא עמדה בנטל ההוכחה, לא הציגה ראיות מספיקות ולא זימנה עדים חיוניים, מה שהוביל את השופט להעדיף את גרסת הנאשם לאירועים. שנית, היקף התחייבויותיה של הנתבעת היה רק לתקופת השכירות הראשונית כפי שנקבעה בחוזה, ולא לתקופת ההארכה, שכן לא הוצא שטר חדש עבור האחרונה. חתימת הנתבע על חוזה ההארכה הוטלה אף היא בספק, אך השופט מצא את גרסת הנתבע, שאוששה בעדויות ובראיות אחרות, אמינה יותר. באשר לטענות התובעים לחובות ונזקים שונים, קבעה השופטת כי אלה לא הוכחו. התובעים לא סיפקו פרטים מספקים או הבהירו את החובות הנטענים, ולא ניתן היה לייחס לנתבע את הנזקים הנתבעים כפי שאירעו בתקופת ההארכה. יתר על כן, התובעים לא שלחו כל התראה לנתבעת על ההפרות הנטענות, דבר שהצביע על חוסר תום הלב של התובעים. השופטת ציינה גם חוסר עקביות ואי-בהירות בגרסת התובעים לאירועים, המטילים ספק במהימנותם. עוד קבעה השופטת כי הליך השטר אינו חוסה תחת חוק ההתיישנות, אך למרות זאת התביעה עדיין נדחית. נמצא כי עילות התביעה, לרבות תביעות חוזיות, נזיקין ועשיית עושר, פקעו עקב חלוף תקופת ההתיישנות בת שבע השנים. לתובעים הייתה אפשרות להגיש תביעה מוקדם יותר, והימנעותם מכך תוך זמן סביר הובילה לפיטורים. בנוסף, התייחסה השופטת לטענת הנתבעת בדבר בטלות החוזים בשל היעדר ייפוי כוח מצד התובעים, אך מצאה כי החוזים נחתמו וקוימו, ונושא ייפוי הכוח לא הועלה במועד. משכך, הורה השופט על דחיית התביעה וקבע כי על התובעים לשלם ביחד ולחוד את הוצאות הנתבע ושכר טרחת עורך דין, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. התובעים נדרשו גם לסגור את תיק ההוצאה לפועל הקשור לתיק. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים, והם עודכנו על ההחלטה באמצעות פקס, דוא"ל וטלפון.