ער"מ 1/21

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים ובחידושים: **מבוא:** פסק הדין עוסק בערר שהוגש בפני ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-21, על החלטת ועדת הבחירות האזורית חיפה, בנוגע לעתירה שהגיש צבי אבישר (המשיב) נגד עיריית קריית מוצקין וראש העיר חיים צורי (העוררים). העתירה המקורית עסקה בטענה כי חוברת שהוציאה עיריית קריית מוצקין מהווה תעמולת בחירות אסורה, הממומנת מכספי ציבור. **הרקע העובדתי:** * הבחירות המקומיות היו מתוכננות להתקיים ב-30.10.2018. * המשיב, צבי אבישר, התכוון להתמודד לראשות עיריית קריית מוצקין. * המשיב טען כי פרסם מצע בחירות הממומן מתרומות. * עיריית קריית מוצקין (העוררת 2) הוציאה חוברת כרומו מהודרת, שהוגדרה כסקירת הישגי העירייה וחזונה לעתיד. * המשיב טען כי החוברת היא תגובת נגד לפרסומו, ומהווה תעמולת בחירות אסורה לפי סעיף 2א לחוק הבחירות (דרכי תעמולה), התשכ"ט-1959 (להלן: "חוק דרכי תעמולה"), בשל מימונה מכספי ציבור, הסתייעות בעובדי עירייה, תוכנה, עיתויה וקרבתה למועד הבחירות. * העוררים טענו כי החוברת נועדה למסור מידע לתושבים בלבד ואינה מהווה תעמולת בחירות אסורה. **החלטת ועדת הבחירות האזורית:** * יו"ר ועדת הבחירות האזורית קבע כי החוברת כוללת מסרים של תעמולת בחירות אסורה. * נמצא כי ראש העיר (העורר 1) ניצל את ההזדמנות למסור מידע על פעולות העירייה והישגיה, אך גם להביא לידיעת התושבים קטעים ממצע הבחירות שלו ולהשיג תעמולת בחירות במימון ציבורי. * על אף הקביעה העקרונית, הורה יו"ר הוועדה האזורית על דחיית העתירה בשל סיום הפצת החוברת. * העוררים חויבו בהוצאות. **הערר בפני ועדת הבחירות המרכזית:** * העוררים ערערו על קביעת יו"ר הוועדה האזורית לפיה החוברת מהווה תעמולת בחירות אסורה. * המשיב טען כי החוברת, בתוכנה ונסיבות הפקתה, מהווה תעמולת בחירות אסורה. **הכרעת ועדת הבחירות המרכזית (השופט חנן מלצר):** 1. **סוגיית היריבות וההכרעה לגופו של עניין:** * השופט מלצר מציין כי ייתכן שלא היה מקום להידרש לטענות העוררים לגופן, שכן העתירה המקורית נדחתה ללא סעד אופרטיבי ממשי (הוראת השמדת העותקים, שהעוררים טענו כי ממילא אינם ברשותם). * **עיקרון משפטי/חידוש:** השופט מלצר מתייחס לכלל הפסיקתי לפיו "בעל-דין אינו רשאי לערער על נימוקיו של פסק-דין; אם אין הוא נפגע על-ידי התוצאה הסופית, אין שומעים לטרונייתו על נימוקי השופט" (ע"א 53/74 בריסטול מייארס). הוא מרחיב כלל זה גם להחלטות בערר בפני יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, וקובע כי עקרונית אין להידרש לערר שאינו מגלה פגיעה בזכות קנויה של העורר, כאשר זכה בדין בערכאה הקודמת ורק ההנמקה אינה לרוחו. * **החרגה:** עם זאת, נקבע כי במקרה זה, ההחלטה בדבר הפרת הוראות חוק דרכי תעמולה עלולה להיות בעלת נפקות אופרטיבית מסוימת, כגון בחינה מינהלית על ידי מבקר המדינה, או פעולה במישור המשפט האזרחי, ואף עשויה להוביל לאחריות פלילית מכוח סעיפים 17 ו-17א לחוק דרכי תעמולה (כפי שנדון בהחלטות דומות). לפיכך, הוחלט לברר את טענות הצדדים לגופן. 2. **הוראת החוק הרלוונטית - סעיף 2א לחוק דרכי תעמולה:** * סעיף 2א לחוק דרכי תעמולה אוסר על שימוש בכספים או בנכסים של גוף מבוקר (לרבות רשות מקומית) לצורך תעמולת בחירות, למעט שימוש מוגבל באולמות פומביים או בנכסים שהוקצו לשר, סגן שר, ח"כ או ראש רשות. * הוראה זו חלה על בחירות לרשויות המקומיות וגם בתקופה שבין בחירות לבחירות. 3. **מבחן "התכלית הדומיננטית":** * **עיקרון משפטי מרכזי:** האמת המידה העיקרית לבחינת תעמולת בחירות אסורה היא מבחן "התכלית הדומיננטית". מבחן זה בוחן האם מטרת הפרסום היא אינפורמטיבית (להביא לידיעת הציבור מידע חיוני) או שמא נועדה גם לשכנע קהל בוחרים פוטנציאליים ביתרונו של המפרסם. * **מבחני משנה:** נדונו מספר מבחני משנה לבחינת "התכלית הדומיננטית", הכוללים בחינת מועד הפרסום, הקשרו ומשמעותו בעיני הבוחר הסביר. 4. **החלת המבחנים על מקרה זה:** * **תוכן החוברת:** החוברת כללה תמונתו של ראש העיר (העורר 1) ודבריו ("דבר ראש העיר"), בהם הבטיח המשך עבודה למען התושבים והובלת העיר להישגים נוספים. בהמשך, פורטו הישגי העירייה ותוכניותיה העתידיות תחת הכותרת "החזון", ולצד נתונים אלו הוצגו פרסים בהם זכתה העירייה, תוך הדגשת שמו של העורר 1. * **התכלית הדומיננטית:** השופט מלצר קבע כי הקשר בין תמונתו ודבריו של ראש העיר, לבין יתר תוכן החוברת (במיוחד סעיפי "החזון"), מעלה כדי תעמולת בחירות אסורה בעיני הבוחר הסביר. נראה כי הישגי העירייה נתפסים כהישגיו של העורר 1, וסעיפי "החזון" נראים כחזון הבחירות שלו. * **עיתוי הפרסום:** אף שהחוברת פורסמה בסוף השנה שקדמה לבחירות, ולא בסמוך ממש למועדן, נקבע כי מבחן העיתוי גמיש. עצם העובדה שגורמי אופוזיציה (כמו המשיב) פרסמו את מצעי הבחירות שלהם מבעוד מועד, יצרה "אווירת בחירות" בעיר. בנוסף, מוטלת על נבחרי ציבור ועובדי רשויות מקומיות חובה להיזהר במיוחד בתקופה שלפני הבחירות. * **השילוב:** השופט מלצר מדגיש כי אין מדובר במסקנה העולה בהכרח מכל חלקי החוברת, אלא מהצטברות אינדיקציות: תמונתו ודבריו של ראש העיר, הבטחתו להישגים נוספים, "אווירת הבחירות" בעיר, והשילוב של אלו עם סעיפי "החזון" – כל אלה יחד משקפים תמונה של תעמולת בחירות אסורה. * **חידוש/הרחבה:** השופט מתייחס אף לאיסור על סיכום או תיאור פעילות גוף מבוקר, אם יש בו, מבחינת עיתוי, תוכן ונוסח, משום תעמולת בחירות (בהתבסס על ע"א (חיפה) 2/83). 5. **החלטה:** * הערר נדחה. * העוררים חויבו בהוצאות המשיב בסך 2,500 ש"ח, כאשר הודגש כי הוצאות העורר 1 ישולמו על ידו אישית ולא מקופת העירייה. **עקרונות משפטיים וחידושים מרכזיים:** * **החלת הכלל בדבר אי-ערעור על נימוקים בלבד:** השופט מלצר מרחיב את הכלל הפסיקתי לפיו אין לערער על נימוקי פסק דין כאשר התוצאה הסופית אינה פוגעת, גם להליכי ערר בפני ועדת הבחירות המרכזית, במקרים בהם העורר זכה בערכאה הקודמת. עם זאת, הוא מכיר בחריג כאשר להחלטה עלולה להיות נפקות אופרטיבית עתידית (כמו בחינה מינהלית, אזרחית או פלילית). * **מבחן "התכלית הדומיננטית" ככלי מרכזי:** פסק הדין מדגיש את חשיבותו של מבחן "התכלית הדומיננטית" כקריטריון מרכזי לבחינת האם פרסום מהווה תעמולת בחירות אסורה, תוך התחשבות במגוון גורמים: התוכן, העיתוי, ההקשר, והתפיסה של הבוחר הסביר. * **הערכת תעמולת בחירות בהקשר רחב:** פסק הדין מראה כי הערכת תעמולת בחירות אינה מתבססת על קריטריון יחיד, אלא על הצטברות של אינדיקציות ונסיבות (תמונת המפרסם, דבריו, הישגים, חזון, "אווירת בחירות", עיתוי). * **הגנה על טוהר הבחירות ושימוש תקין במשאבי ציבור:** פסק הדין מחזק את העיקרון של הגנה על טוהר הבחירות ומניעת שימוש במשאבי ציבור (כספים, נכסים, עובדים) לקידום מועמדים או מפלגות, בהתאם לחוק דרכי תעמולה. * **חשיבות הייעוץ המשפטי וההנחיות:** ההתייחסות להנחיות היועץ המשפטי לממשלה ולחוזר מנכ"ל משרד הפנים משקפת את חשיבות ההנחיות המנהליות בהבנת הדין והפסיקה בהקשר של תעמולת בחירות. **לסיכום:** פסק הדין מדגים את היישום המעשי של עקרונות היסוד בדיני בחירות, בדגש על האיסור על תעמולת בחירות במימון ציבורי. הוא מציג גישה רגישה ומורכבת לבחינת פרסומים, תוך התחשבות בהקשר הרחב ובנקודת מבטו של הבוחר הסביר. בנוסף, הוא מציע הרחבה של כללים פרוצדורליים להליכי ערר בתחום הבחירות.