ע"א 5349-06-12

תקציר

פסק דין זה עוסק בתיק מורכב של הונאת מקרקעין, בו מעורבים מספר גורמים. חברת נתיב דוד קבלנות יזמה פרויקט בנייה בעפולה, שכונה "ניצנים", שכלל שני בנייני דירות שנבנו בהפרש של שנה. בנק הפועלים העמיד לחברה הלוואה לרכישת הקרקע, המובטחת במשכנתא מדרגה ראשונה, ובהמשך הגדיל את סכום ההלוואה ל-4 מיליון שקל. החברה מכרה את הדירות, ועל כל מכירה הוציא בנק הפועלים "מכתב החרגה" שאפשר לבנקים של הרוכשים לכתוב הערת אזהרה לטובת הרוכשים. זה היה תנאי מוקדם למכירת כל דירה. אחד הרוכשים, גלוזנבנד, קיבל הלוואה מבנק דיסקונט לרכישת דירתו, אך בהמשך עזב את הארץ מבלי לפרוע לא את בנק הפועלים ולא את בנק דיסקונט. מאוחר יותר התברר כי נתיב דוד מכר את אותה דירה לרוכשים שונים. בנק דיסקונט תבע את גלוזבנד ואת בנק הפועלים על ההלוואה שלא נפרעה. בית משפט קמא פסק לטובת בנק דיסקונט, והטיל על בנק הפועלים את האחריות לנזק בשל רשלנותו בהוצאת שני מכתבי החרגה לאותה דירה. בנק הפועלים ערער על ההחלטה. ערכאת הערעור דחתה את הערעור, והסכימה עם בית משפט קמא כי בנק הפועלים חב חובת זהירות כלפי בנק דיסקונט, וכי התרשל בהוצאת מכתבי הרחקה סותרים. בית המשפט בחן גם את אחריותם של שני משיבים נוספים, עו"ד שטרסלר, בא כוחה של החברה, וישי גר, רואה החשבון של החברה, וקבע כי אין להם אחריות לנזק שנגרם לבנק דיסקונט. פסק הדין אישר את החלטת בית משפט קמא, שהורה לבנק הפועלים לפצות את בנק דיסקונט, ודחה את הודעות הצד השלישי נגד עוה"ד שטרסלר וישי גר. בנק הפועלים חויב לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לשלושת המשיבים.