ת"פ 28467-10-12

תקציר

בבית המשפט מעורבים שלושה נאשמים שהואשמו בעבירות שונות הקשורות לשני אירועי חטיפה נפרדים. האישום הראשון נוגע לכל שלושת הנאשמים שנטען כי חטפו אדם מסוים, ואילו האישום השני מתייחס לחטיפת אדם אחר ומכוון לנאשמים 1 ו-2. נאשם 2 טען כי העובדות שהוצגו באישום השני אינן מהוות את עבירת החטיפה לשם סחיטה כהגדרתה בסעיף 372 לחוק, וכי השילוב בין האישום הראשון לאישום השני אינו חוקי. בית המשפט בחן את נוסח האישום השני ומצא כי אכן, העובדות כפי שתוארו אינן מבססות די הצורך את חלקו של נאשם 2 בחטיפה, וכי קיים נתק בין החטיפה לבין כליאת הקורבן לאחר מכן. לפיכך, כתב האישום, כנוסחו, לא חשף את עבירת החטיפה לשם סחיטה. בית המשפט גם הסכים עם הנאשם כי השילוב של האישום הראשון והשני אינו חוקי, שכן הם לא התבססו על עובדות דומות והיו להם עדים שונים, דבר שגרם עוול לנאשם 2. נאשם 3 טען כי לא קיבל הודעה מסודרת על האישומים ולא נכח בדיון, אך בית המשפט דחה טענה זו בנימוק של צורך בהגשת כתב האישום בזמן שנאשם מספר 1 עדיין היה במעצר. לסיכום, קיבל בית המשפט את טענות הנתבעת 2, כמפורט לעיל, והורה למזכירות להעביר את ההחלטה לצדדים. האישום הראשון הופרד מהשני, ונקבע כי יש להגיש כתב אישום חדש נגד נאשמים 1 ו-2 בגין האישום השני, ובלבד שהתביעה תתקן את כתב האישום כך שיתייחס לסוגיות שהעלה בית המשפט. טענתו של נאשם 3 נדחתה.