פש"ר 976/04

תקציר

המחלוקת נסובה סביב הסכם שנחתם בשנת 1996 בדבר שינוי תב"ע לחלקת קרקע בבעלות המבקשת. המשיב היה אמור לבצע מהלכים תכנוניים כדי לאפשר את השינוי, אך הדבר לא התרחש במסגרת הזמן הצפויה, או בכלל. כעת מבקש המבקש לאכוף את ההסכם או לחילופין, להכריז עליו כבטל ומבוטל, בקשות שהמשיב מתנגד להן. בית המשפט מוצא כי שני הצדדים הבינו כי השינויים התכנוניים הרצויים עשויים שלא להתרחש, שכן אלה אינם בשליטתו המלאה של המשיב. ההסכם מתפרש אפוא כמאמץ מצד המשיב, ולא כהתחייבות לתוצאה מוגדרת. יתר על כן, התנהלותם של שני הצדדים לאורך שני עשורים מעידה על הבנה כי ההסכם הפך לחסר תוחלת, ועל ויתור כללי על תביעות, אם בכלל. טענת המבקש לאובדן רווחים, המבוססת על חוות דעת שהוגשה, אינה נתמכת בראיות מספיקות ומוטלת בספק. עם זאת, המשיב זכאי לפירעון הלוואות מסוימות שניתנו למבקש לפינוי דיירים, דהיינו: 9,500$ בגין פינוי שמעון רפאל בשנים 1997 ו-1998; 125,184 ש"ח עבור פינוי חיים ליבוביץ בין פברואר לאוקטובר 1998; 356,495 שקל עבור פינוי יונה רפאלי בשנת 2000; ו-124,519 שקלים בגין פינוי משפחת סיונוב בשנת 1999. סכומים אלה יוחזרו עם הפרשי ריבית והצמדה ממועד ההלוואה. עוד נקבע בהחלטה, כי תשלומים אחרים ששילמה המשיבה מהווים הוצאות שעליה לשאת בהן בכל מקרה. לבסוף, הטענות בדבר קשר לכאורה בין המקרה הנוכחי לבין פרויקט אחר המכונה "קאסוטו" הן עמומות וחסרות תימוכין, ואינן משפיעות על הפסיקה הנוכחית. לסיכום, בית המשפט קובע כי ההסכם יבוטל, ומלבד פירעון הלוואות מוגדרות, לאף אחד מהצדדים אין טענות מהותיות כלפי הצד השני.