בג"צ 8192/04

תקציר

העותרת, התנועה לאיכות השלטון בישראל, ביקשה מבית המשפט להוציא צו שימנע מהמשיב, צחי הנגבי, לחזור לתפקיד השר לביטחון פנים, או לחילופין להוציא את החקירה ממשטרת ישראל ולהפקידה בידי גוף חוקר אחר. הבקשה התבססה על הטענה כי נוצר מצב של ניגוד עניינים, אותו ניתן להסיר רק באמצעות מתן אחד הסעדים המבוקשים. המשיב כיהן כשר לביטחון הפנים בעת הגשת העתירה. בעקבות פרסום דו"ח מבקר המדינה על מינויים פוליטיים במשרד להגנת הסביבה בתקופת כהונתו של המשיב כשר לאיכות הסביבה, הורה היועץ המשפטי לממשלה על חקירה פלילית של מעשי המשיב. המשיב הועבר לאחר מכן מתפקידו כשר לביטחון פנים. בעתירה נטען כי חוקרי המשטרה יתקשו לנהל חקירה ללא משוא פנים בידיעה כי בכוונת המשיב לחזור לתפקיד לאחר החקירה. המשיבים טענו כי החשש לניגוד עניינים שהעלה העותר הוא תיאורטי וכי צוות הבדיקה המיוחד שמינה היועץ המשפטי לממשלה מנטרל כל חשש כזה. רוב בית המשפט החליט לדחות את העתירה. השופטים הסכימו כי קיים ניגוד עניינים אך חלקו על הסעדים שהציע העותר. דעת הרוב סברה כי הוצאת החקירה מידי משטרת ישראל, הגוף המוסמך על פי חוק לנהל חקירות פליליות, תהיה צעד פסול. למשטרה יש את הכישורים והיושרה הדרושים לניהול החקירה, והעברתה לגוף אחר תהווה תקדים בלתי רצוי ותפגע בתפקודה היעיל של המשטרה. באשר לבקשה למנוע מהמשיב לחזור לתפקיד השר לביטחון פנים, סבר הרוב כי מדובר בצעד בלתי מידתי, מה גם שהממשלה כבר החליטה למנות שר אחר. השופטים הדגישו את חזקת החפות ואת הצורך להימנע מהתערבות יתר בשיקול דעתו של ראש הממשלה בנוגע למינויי שרים. השופט מ' חשין, אליו הצטרפו השופט א' א' לוי והשופט י' טירקל, קבע כי הפתרון הראוי הוא הוצאת צו מותנה שימנע מהמשיב לכהן כשר לביטחון הפנים לתקופה של שנים לאחר החקירה. צעד זה היה נחוץ כדי לבטל את האפשרות הריאלית של ניגוד עניינים. עם זאת, הרוב העדיף שלא לנקוב בתקופה, והשאיר את ההחלטה לרשויות המוסמכות בזמן המתאים. השופטת ביניש, השופטת א' ריבלין והשופטת א' פרוקצ'יה התנגדו והסכימו עם דחיית העתירה אך מטעמים שונים. הם הדגישו את הצורך להימנע מהתערבות מיותרת בשיקול הדעת של הממשלה ובחזקת החפות. לטענת השופטים המתנגדים, החלטת הממשלה למנות שר חדש וההסתברות הגבוהה שהמשיב לא יחזור לתפקיד ביטלו את ניגוד העניינים. אין לפגוע באמון במקצועיותה ובעצמאותה של המשטרה. פסק הדין מרחיב את דוקטרינת ניגוד העניינים במינהל הציבורי ותחולתה על עובדות המקרה. השופטים דנו בהרחבה בגבולות שבין משפט לאתיקה בהתנהלות השלטונית.