ע"פ 5568/99

תקציר

הכרעת הדין עניינה של משיבה אשר ביצעה עבירה בעת חופשה מהכלא וטענה כי אין להפעיל את תקופת המבחן מאחר שלא נאמר במפורש על ידי בית המשפט. בית המשפט פסק לטובת טענת המשיב, תוך שהוא מצטט את סעיף 52(ג) לחוק העונשין, הקובע תקופות מחוץ למאסר במסגרת תקופת המבחן. הסוגיה שעמדה על הפרק הייתה האם ניתן להטיל מאסר על תנאי בגין עבירות של מאסר על תנאי שבוצעו תוך כדי חופשה. בית המשפט קבע כי יש לראות מצבים כאלה בחומרה, שכן העבריין הוכיח נכונות מתמשכת לבצע פשעים ללא רתיעה מענישה, קריאת תיגר על הסדר החברתי וניצול לרעה של אמון המערכת. זאת ועוד, טען בא כוח המשיב כי לפי סעיף 45(ב) לחוק העונשין, על המשיב לרצות רק את הארוך מבין שני עונשי המאסר שהוטלו. עם זאת, בית המשפט חלק על כך, והסביר כי אותה הוראה מאפשרת לבתי המשפט להורות על ריצוי עונשים רצופים. עוד צוין כי שיקול הדעת להטיל עונשים מצטברים או מקבילים נתון למדיניות המשפטית של השופט. במקרה זה, המדינה ויתרה על טענתה להחמרת העונש, אך ביקשה כי 15 חודשי המאסר ירוצו ברצף לעונשו הנוכחי של המשיב, כאשר 10 חודשי מאסר על תנאי חופפים. בסופו של דבר התקבל הערעור, ועונשו של המשיב הוארך ב-20 חודשים נוספים, הכוללים חמישה חודשי מאסר על תנאי מצטברים ו-15 חודשי מאסר חופפים.