ע"פ 13619-12-11

תקציר

הכרעת הדין דנה בשני ערעורים בעקבות הרשעתו של משיב שהפר פעמיים צו הרחקה שיפוטי: הראשון ביום 19.7.2011 והשני ביום 30.7.2011. המשיב טען כי יש לבטל את כתב האישום נגדו באופן חלקי או מלא בעילה של "הגנה מפני צדק". בית משפט קמא דחה את הטענה והאריך את עונש המאסר על תנאי התלוי ועומד נגד המשיב בשנתיים נוספות. המשיב ערער על ההרשעה, והמדינה ערערה על הקלה בעונש. השופט א' קולה והשופטת א' הלמן הסכימו כי יש לדחות את ערעורו של המשיב. הם גם הסכימו כי לבית משפט קמא נתונה הסמכות להאריך את המאסר על תנאי, אך חלקו על השאלה האם ראוי לעשות כן בנסיבות העניין. השופט קולה סבר כי הנסיבות מצדיקות את ההארכה, ואילו השופט הלמן סבר ההפך. נקודת המחלוקת העיקרית בין השופט הלמן לשופט קולה הייתה האם שתי ההפרות של הצו השיפוטי מהוות "עבירה נוספת" אחת, כהגדרתה בסעיף 56 לחוק העונשין, או שתי עבירות נפרדות. השופט הלמן סבר כי הדברים נכונים ולפיכך אין בית משפט קמא מוסמך להאריך את המאסר על תנאי. לטענתה, פסיקות קודמות של בית המשפט העליון תומכות בפרשנותה לחוק. השופט קולה, לעומת זאת, סבר כי ניתן לראות בשתי העבירות עבירה אחת נוספת, שכן יש ביניהן קשר פנימי מהותי הדוק והן מהוות פרשה אחת. הוא הדגיש כי נסיבות המקרה והעובדה שהצו ניתן בשל הטעיית בית המשפט מצדיקות פרשנות תכליתית ומרחיבה לביטוי "עבירה נוספת". השופט עאטף אילבוני הסכים עם התוצאה אליה הגיעו השופטים קולה והלמן לדחות את ערעור המשיב, אך צידד בשופט הלמן בסוגיית המאסר על תנאי. לטענתו, שתי העבירות שונות מהותית זו מזו ומהוות שתי עבירות נפרדות. לפיכך, יש לקבל את ערעור המדינה ולהפעיל את המאסר על תנאי. בסופו של דבר החליט בית המשפט פה אחד לדחות את ערעור המשיב ולקבל ברוב דעות את ערעור המדינה. על המשיב נגזרו שלושה חודשי מאסר בפועל, וכן הופעל עונש מאסר על תנאי קודם של שישה חודשים. העונש יבוצע באמצעות עבודות שירות בבית חב"ד בקריית שמונה, וכן יוטלו עליו שלושה חודשי מאסר על תנאי.