ת"א 36610-03-16

תקציר

פסק הדין דן בבעלות על כמה חלקות אדמה בכפר דמון. פסק הדין מכיר בזכויותיהן של שתי נשים, רימא וחדיג'ה, בחלק מהנכסים שבמחלוקת אך לא באחרים. פסק הדין מבוסס על שילוב של ראיות, לרבות רישום במפות קרוצ'י וקרוקי, רישומי נישומים וייפוי כוח בלתי חוזר משנת 1960. הקריטריון המרכזי לביסוס בעלות, לדברי השופט, הוא הוכחת חזקה או טענת זכויות בקרקע המדוברת. לגבי גוש 18101, חלקה 35 (אלקסייל), פסק הדין מצדד בתובעים, וקובע את זכויותיה של רימא על סמך מכתב הנתבע משנת 1998 ומסמכים תומכים נוספים. בעניין חג'רת אלבלד/גרית אלבלד (גוש 4, חלקה 441) פוסק השופט לטובת התובעים, ומקבל את ראיותיהם כראיה מספקת לבעלות. במקרה של חג'ארת א-נסאף (גוש 5, חלקה 111) דוחה השופט את טענת התובעים, שכן הם לא הצליחו להוכיח כי מדובר בחלקה נפרדת מזו שהנתבעת כבר הכירה בזכותה לפיצויים. השופט פוסק גם נגד התובעים בגין החלקות אום אלרשק/אום אל-קשק (גוש 5, חלקה 222) וחקוראת א-שרקי (גוש 2, חלקה 56), שכן לא עלה בידם להביא ראיות לכך שחלקות אלה שונות מאלה שהנתבעת כבר הכירה בהן. בעניין גריה/אל אריה (גוש 4, חלקה 120) פסק הדין מצדד בנתבע, וקובע כי טענות התובעים אינן עולות בקנה אחד עם ראיות אחרות, והם לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם. השופט מכיר בזכויות התובעים באלכשיר/אל-אושור (גוש 4, חלקה 510), למרות טענות הנתבע כי לא ניתן היה לזהות את המקום. בעניין אלקשבה (גוש 4, חלקה 796) פסק השופט נגד התובעים, שכן מהראיות עולה כי הוא נמצא בגוש שונה מהאמור בספר הנישום, והם כבר קיבלו זכויות בחלקה דומה. לבסוף, לגבי חג'ארת א-נסאף (גוש 5, חלקה 154) ואבו שאמי (גוש 2, חלקה 198), השופט מצדד בנתבע, שכן התובעים לא הוכיחו די הצורך את טענותיהם, ובמקרה של אבו שאמי, הכרה בתביעתם עלולה להוביל לכפל פיצויים. עוד צוין בפסק הדין כי על התובעים לשקול הסכמה להקפאת הליכים לצורך קביעת סכומי פיצויים בגין החלקות שאינן שנויות במחלוקת בהליך יעיל יותר. השופט מתייחס גם לסוגיית נכסי הנפקדים וקובע כי אל לתובעים לשלול היעדרות מהחלקות שבמחלוקת לאחר שהכירו בה לגבי החלקות שאינן שנויות במחלוקת.