ע"פ 10357/06

תקציר

הכרעת הדין נוגעת לשורה של אירועים אלימים בהם הייתה מעורבת משפחת אבו דיב ולסכסוך לכאורה על ציוד גנוב. המערערים, טאהר, יעקב, איוב, לוטפי, סאלח ואיימן ג'נאם, הואשמו בחבלה בכוונה בנסיבות מחמירות ובתקיפה מרובה של גרימת חבלה. בית המשפט המחוזי מצא את טאהר, יעקב, לוטפי וסאלח אשמים בתקיפת מחמוד, ואילו איוב, אחמד ואיימן זוכו. טאהר, יעקב, איוב ואיימן הורשעו בנפרד בגרימת חבלה בכוונה מחמירה למתלונן, ושני אישומים אחרים בוטלו. פיצוי בסך 50,000 ₪ נפסק לטובת המתלונן. המקרה נבע מציוד גנוב וחשד לגניבה בהם היו מעורבים המתלונן ומחמוד. האירועים כללו תקיפה של מחמוד שתוזמרה לכאורה על ידי המערערים תוך תוכנית דו-שלבית שכללה מכות והפחדות. התנגדות מצד גורמים פנימיים, שלכאורה מנעו סיוע, שיחקה תפקיד. האירועים שלאחר מכן כללו תקיפה נוספת של המתלונן תוך חבלה פיזית אכזרית ושימוש במכשיר מחומם הגורם לכוויות קשות. הערעורים התמקדו בהטלת ספק במהימנות העדויות, במהימנות הממצאים הפרוצדורליים ובפגמים לכאורה בחקירה. ההגנה טענה לחוסר כוונה, חבלות קלות וכשלי חקירה לכאורה, לרבות היעדר ראיות מספיקות הקושרות אותם לפגיעות ולמחדלים של חוקרי המשטרה. עם זאת, בית המשפט אישר את ממצאי המהימנות של בית המשפט המחוזי, דה